
העדות המלאה
עדות
ליליאן ביטון
באותה שבת הייתה ליליאן ביטון (57) מאופקים בביתה עם משפחתה, ילדיה ונכדיה. בערב סעדו כולם יחד. למחרת בבוקר קמה ליליאן לצאת למשמרת בוקר במקום עבודתה בכפר השיקומי עדי נגב. היא הכינה קפה בכוס חד פעמית ויצאה לכיוון ההסעה. בדרך הבחינה שיש חור בתחתית הכוס והחליטה לחזור הביתה להכין כוס חדשה. אז תפסה אותה האזעקה. כל בני הבית התעוררו. הם שמעו יריות בחוץ ומהמרפסת ראו את המחבלים בבית השכנים. הם החליטו לעלות להתחבא בעליית הגג. שם הצטופפו כולם, למרות שהעלייה הייתה מלאה באבק, לכלוך וזכוכיות. הם שהו שם כשלוש שעות, עד שפסקו היריות והחלו לשמוע עברית בחוץ. כשיצאו נגלו לעיניהם מראות איומים: כל השכונה הייתה מלאה בדם.
תאריך התיעוד:
04.01.2024
איפה התרחש האירוע:
אופקים
שם המתועד/ת:
ליליאן ביטון
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
נטע דקל
ראיון:
תהלה דרמון מלכה
עריכת וידאו:
רותי מינסטר
עריכת תוכן:
שירה גודמן
עריכת קול:
אריזה:
נויה משרקי בושין
עריכת צבע:
קרדיט:

מדיה נוספת
דפנה קפח מורג
"הייתה הרגשה של משהו רע שקרה, אבל סירבנו להאמין" - דפנה קפח מורג מתארת את מתקפת המחבלים בנחל עוז
עאדל אלקרנאווי, דאהיש קרינאוי
״מי ששמר עלינו זה רק אלוהים״ – עדותו של עאדל אלקרנאווי מרהט על הבריחה מהמחבלים ב7.10
סמדר מסד, אמוץ מסד
״כל כך הרבה שעות אנחנו מעבירים בממ״ד וצה״ל לא מגיע״ - סמדר ואמוץ מסד על שבעה באוקטובר בכפר עזה
נגה בנודיז סיהו
"הרבשצ"ית צעקה 'מה את עושה בחוץ, יש מחבלים, תעופי פנימה ותנעלי!" - נגה בנודיז סיהו על 7.10 בניר עם.
חגית סלוצקי
"אין מצב שאתם משאירים אותי פה לבד. ירו בי" - חגית סלוצקי מספרת על שבעה בא וקטובר בכביש 232
דבורה קפלן שלייכר
דבורה קפלן שלייכר מספרת על המתקפה בנירים: ״פתאם היא התחילה לבכות לנו בחדר. לא רוצה שימיתו אותי״