תקציר העדות
"זה לעכל ולא לעכל את מה שקורה" – מירב לוי מתארת ההלם של השעות הראשונות בנירים
העדות המלאה
עדות
מירב לוי
מירב ועמית עברו לנירים לפני שמונה שנים. בשבת הם התעוררו לצבע אדום, וכשהבינו ש"משהו אחר קורה פה", לבש עמית את מדי השוטר שלו, חבש לראשו כובע זיהוי, כי חשש מירי מאש כוחותינו (דו״צ), ויצא מביתו לסייע לכיתת הכוננות. הוא נתן ליאיר, בנו בן ה־17, סכין מטבח גדולה ואמר לו להשתמש בזה אם יקרה משהו. בכל הזמן שמירב ושלושת ילדיה שהו בממ"ד, הם ניסו להגן זה על זה ולא שיתפו את האחרים במידע שהגיע לכל אחד מהם. לבת הדר שהייתה רעבה, הציעה מירב לדמיין שזה כמו צום יום כיפור. רק למחרת הם פונו למלון באילת, אבל גם שם תחושת הביטחון התערערה כשנשמעה אזעקה (שווא). אחרי שלושה חודשים חזרה מירב לראשונה לנירים לצורך פרויקט תיעוד וראתה בעיניה את תוצאות המלחמה.
תאריך התיעוד:
2024-01-10
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
מירב לוי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
רון כצנלסון
ראיון:
שירי צור
עריכת וידאו:
לילך אנג'ל
עריכת תוכן:
אורלי אילני
עריכת קול:
-
אריזה:
כרמל אילני
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך הראיון: 2024-01-10
צילום: רון כצנלסון
ראיון: שירי צור
עריכת וידאו: לילך אנג'ל
עריכת תוכן: אורלי אילני
אריזה: כרמל אילני
מדיה נוספת
נעם חנוכה
"פתאום אני שומע את המשפט, יש פה פצוע ברכב הראשון" - נעם חנוכה מקיבוץ מפלסים על פציעתו ב-7.10
רוזמירה רינקביץ
"זה הבית שלנו. אנחנו לא עוזבים את הבית" - רוזמירה רינקביץ מספרת על שבעה באוקטובר בקיבוץ מפלסים
עמרי לובובסקי
"רוב המטופלים שראינו באותו יום היו חיילים" – ד״ר עמרי לובובסקי מבי״ח ברזילי על קליטת הפצועים ב-7.10
חיים אוטמזגין
"אתה לא חושב על כלום, אתה פשוט אוסף ואוסף ואוסף" - חיים אוטמזגין מזק"א מספר על הטיפול בגופות ב-7.10
