
תקציר העדות

"חייתי 82 שנה? בסדר, נו, אז יירו. מה לעשות?" – מירי מונק מספרת על השבעה באוקטובר בנירים
העדות המלאה
עדות
מירי מונק
מירי מונק מתגוררת בגפה מאז התאלמנה וילדיה עזבו את הקיבוץ. בבוקר שבת התעוררה לקול הפגזות הטילים, בממ"ד המשמש כחדר השינה שלה. היא קיבלה הודעה מחברה שיש מחבלים בקיבוץ והבינה שקורה משהו חריג. 13 שעות שהתה בממ"ד בלי אוכל ובלי מים, העבירה את זמנה בקריאת ההודעות ב"מקומי" של הקיבוץ ובכל רבע שעה עדכנה את ילדיה על מצבה. בצהריים כבר שמעה יריות של מחבלים ליד הבית, אבל רק בשעות הערב הגיעו אליה שלושה חיילים וחילצו אותה מהממ"ד למועדון, שם כונסו חברי הקיבוץ. הם העבירו שם את הלילה. רק למוחרת בצהריים הם פונו מהקיבוץ בשיירה של אוטובוסים ומכוניות. לפני כן הספיקה לאסוף מעט חפצים מדירתה, ומאז היא במלון באילת, מרגישה שאין לה אופק, יש רק הווה ואין לה שום שליטה על החיים שלה.
תאריך התיעוד:
11.01.2024
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
מירי מונק
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
סלעית בשן
ראיון:
חיה קרופניק
עריכת וידאו:
רוני אלפנדרי
עריכת תוכן:
זהר ברנט
עריכת קול:
אופיר לוקיי
אריזה:
-
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך הראיון: 11.01.2024
צילום: סלעית בשן
ראיון: חיה קרופניק
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: זהר ברנט
עריכת סאונד: אופיר לוקיי


