ב-6:30 בבוקר נשמעו מטחי טילים כבדים בניר עוז. ניר מצגר, ראש צח"י, הסתגר בממ"ד הבית עם אולה אשתו, שני ילדיהם ועומר אחייניתו. ב-7:10 נשלחה הודעה שיש מחבלים בקיבוץ. ב-9:00 נכנסו מחבלים לביתו. במשך שעות באו והלכו לסרוגין, כשניר ואולה מחזיקים בידית הדלת והילדים מתחת למיטה. כשניר הבין שחברי כיתת הכוננות נהרגו נסה לתקשר עם המועצה, במקביל עודד את התושבים. הודעות על פצועים, נרצחים וחטופים המשיכו לזרום, ניר ניסה להזעיק שוב ושוב את הצבא אך לשוא. ב-13:45 הגיע כוח צבאי לשער, לאחר שרוב המחבלים כבר עזבו, והחלו לחלץ אנשים לחמ"ל, כשניר מכוון אותם. ב-16:30 חולצו ניר ומשפחתו לחמ"ל ומשם לבתי הילדים. בערב חבר ניר לצוות חיילים בחיפוש אחר ניצולים בבתי הקיבוץ, דיווח למשפחות על הנרצחים שזוהו. בלילה הרכיב רשימה של האנשים לפי הסטטוס הידוע עליהם. בראשון בבוקר החל צוות חברים לאסוף את הגופות ובית הוריו של ניר, תמי ויורם מצגר, נמצא ריק. אחה"צ החל פינוי הקהילה לאילת.
לאחר כמה ימים הוכרזו הוריו של ניר כחטופים. אימו, תמי, שוחררה בעסקה הראשונה. בערב שבועות הודיעו נציגי הצבא שיש ראיות ברורות לכך שהאב, יורם, נרצח בשבי. באוגוסט 2024 חולצה גופתו מעזה במבצע צבאי והוא נקבר בקיבוץ. בינואר 2024 ניר חזר למוסך ולמסגרייה בניר עוז, נחוש מאד לשקם את הקיבוץ ולבנותו מחדש.