העדות המלאה
עדות
ניר צרור
ניר ובן זוגה, ים, היו נצורים בביתם בכפר עזה במשך שלושים שעות החל משבת בבוקר. הם קיבלו החלטה לא לשבת בממ"ד אלא לבצר את הדלתות עם רהיטים, ולשבת במקום בטוח בו הם יכלו לתצפת החוצה. הם הכינו את עצמם להילחם במידה ויצטרכו, וניר הכינה לשם כך בקבוקי תבערה. לאורך הזמן בו היו נצורים, הם שמעו את הטבח שנעשה בדירות של הצעירים מאחורי ביתם, את קולות המחבלים על הגג וזעקות, והריחו ריח שריפה. במהלך השעות הארוכות של ההמתנה הדרוכה לכוחות הצבא עד החילוץ, הם חזרו והתלבטו אם לנסות לצאת לעזור לאחרים או לחבור למשפחה בקיבוץ, ותכננו אסטרטגיות בריחה.
תאריך התיעוד:
31.10.2023
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
ניר צרור
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
נטע דקל
ראיון:
דורי סלע
עריכת וידאו:
אורה מימון פילבסקי
עריכת תוכן:
עידית בן-אור
עריכת קול:
-
אריזה:
-
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך הראיון: 31.10.2023
ראיון: דורי סלע
צילום: נטע דקל
עריכת וידאו: אורה מימון פילבסקי
עריכת תוכן: עידית בן-אור
מדיה נוספת
צוהאן כהן
צוהאן כהן על 7.10 ברעים: ”בתוך הבית ממש זרם חזק, ואני אומרת לעצמי עכשיו המים האלה מצילים אותי.“
ציפורה (ציפה) רובין
"התחלתי את חיי בשואה ובגיל שמונים נפלה עליי עוד שואה"- ציפה רובין מספרת על השבעה באוקטובר בניר עוז
קרן בן שלום
"יש לי פה ילדה. יש לנו מחבלים בבית"- קרן בן שלום מתארת את שעות האימה בקיבוץ עין השלושה ב-7.10
רוני מאירוביץ סלע
"אף ילד שהוא לא שלך ימות במשמרת שלך” – רוני מאירוביץ-סלע מנחל עוז, נזכרת בשבת השחורה
רועי רביבו
"הבנתי שהולכים להגיע עוד מחבלים": רועי רביבו מנחל עוז מתאר כיצד שמר על משפחתו וביתו מפני המחבלים
ריקי גרינטק
"איבדתי חצי מהשכנים שלי וזה הכאב הכי גדול"- ריקי גרינטק מספרת על השבעה באוקטובר בכפר עזה.
