העדות המלאה
עדות
עומרי וייזמן
כשהחלו האזעקות המחשבה הראשונה של עומרי הייתה שזו תקלה, אבל היירוטים הבהירו לו שהאירוע חריג. הוא החליט להוציא את אשתו ושני ילדיו מן הקיבוץ לבית הוריה, כדי שהוא יוכל להתפנות לתפקידו כחבלן משטרה. בדרכם לשער הקיבוץ התקשר אחד החברים להזהיר אותו שלא להתקרב לשער. כעבור זמן מה הם ניסו שוב לצאת, אך בדרכם ראו זכוכיות על הכביש, מכוניות על אי תנועה, אנשים עם נשקים, ולכן החליטו לחזור לקיבוץ. בשלב הזה כבר החלו להצטבר דיווחים. המשפחה הסתגרה בממ"ד, בעוד עומרי צופה על דלת הבית, חמוש באקדח. לקראת הצוהריים נקרא עומרי להצטרף ליחידה שלו ולהתחיל בעבודה הקשה של הסרת סכנות כמו מטענים ורקטות שלא התפוצצו. אולם הקשה מכול היה הטיפול בגופות לאורך הכביש ופינוי החללים מתחנת המשטרה בשדרות. המראות הקשים אינם עוזבים אותו.
תאריך התיעוד:
01.08.2024
איפה התרחש האירוע:
גבים
שם המתועד/ת:
עומרי וייזמן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
נטע דקל
ראיון:
דורי סלע
עריכת וידאו:
שמעון סבג
עריכת תוכן:
אורלי אילני
עריכת קול:
אריזה:
חגי אדוריאן
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
ברק צלקישוילי
״כל דבר שהניע את המחשבה שלי באותו יום היה הישרדות״ - ברק צלקישוילי על מתקפת המחבלים בנחל עוז
בנצי אופק, שוש שגב-אופק
״הלילה היה אוסף של דקות שהרגישו נצח״ - שוש ובנצי אפק מספרים על שבעה באוקטובר בכפר-עזה
אניטה בוריאן
״לא נתפס שבגילי אני צריכה להתמודד עם דברים כאלה״- אניטה בוריאן מספרת על שבעה באוקטובר בניר יצחק
שמואל בוכריס
"יש פחד אבל מישהו צריך לעשות את העבודה" - שמואל בוכריס מספר על שבעה באוקטובר כצלם תקשורת
סיגל שבלמן
״שומעת שריקה באויר, מתחילה אזעקה, תופסת את האקדח שלא יעוף ורצה הביתה״ סיגל שבלמן על 7.10 בניר יצחק
מיכל לויט
"לבת שלי הקטנה אני אומרת בתקיפות: הם יהרגו אותי אם אני אצא!" - מיכל לויט מספרת על השעות בממ"ד
ליאור נידם
"וריח של מוות, ריח שלא יוצא לך ורודף אחריך, ריח שאי אפשר להסביר"- ליאור נידם על 7.10 ככתב חדשות
