תקציר העדות
אסנת תנורי, חברת קיבוץ נירים, חוזרת לאירועי השבעה באוקטובר: "בכל מקום בקיבוץ יכולים להיות מחבלים"
העדות המלאה
עדות
אסנת תנורי
אסנת תנורי, אחות במקצועה, ובעלה דרור, מרכז משק, הם חברי קיבוץ נירים. בקיבוץ מתגוררים גם אביה, בנה ומשפחתו. בשבת בבוקר החלו התרעות של צבע אדום. פיצוצים ויריות נשמעו ברחבי הקיבוץ. אסנת נכנסה לממ"ד לבדה, בעוד דרור שהה בממ"ד במשרדו. שעות ארוכות נשמעו בחצר הקיבוץ קולות מלחמה ודיבורים בערבית. אסנת לא היתה מודעת למלחמה המתרחשת באיזור כולו. היא פעלה כמו בתוך ערפל והתמקדה בהישרדות. בשעות הערב חולצה על ידי החיילים, ונפגשה עם קהילת הקיבוץ בנקודת המפגש. שם החלה להתבהר התמונה הקשה – הנרצחים והחטופים. הקהילה התפנתה לאילת. דרור המשיך לתפקד כמרכז משק. אסנת חזרה לתפקידה כאחות כחלק מתהליך של שיקום וריפוי. העתיד בנירים עדין אינו ברור. המבוגרים נוטים לחזור יותר מאשר המשפחות הצעירות. אסנת מרגישה שהקהילה עוברת תהליך של החלמה. עדין זוכרים את המתים והחטופים, אבל מתחילים לחשוב קדימה, על עתיד מחודש בנירים.
תאריך התיעוד:
2024-01-11
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
אסנת תנורי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
סלעית בשן
ראיון:
חיה קורופניק
עריכת וידאו:
עדן זאבי
עריכת תוכן:
נעה בר חושן
עריכת קול:
-
אריזה:
כרמל אילני
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך הראיון: 2024-01-11
צילום: סלעית בשן
ראיון: חיה קרופניק
עריכת וידאו: עדן זאבי
עריכת תוכן: נעה בר חושן
אריזה: כרמל אילני
מדיה נוספת
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10
דוידי בן ציון
"מאוד סוריאליסטי – גופות, צבע אדום, האמר פתוח, גשם" - דוידי בן ציון מספר על הלחימה בכפר עזה
עדי פרי
"ידעתי שאני בסכנת חיים אבל הייתה לי הרגשה שאני בהשגחה"- עדי פרי מספרת על שבעה באוקטובר בעין השלושה
