תקציר העדות
"באמת הדמיון לא יכול היה לדמיין." – רותי וולף מספרת על המתקפה בנירים
העדות המלאה
עדות
רות וולף
לרותי וולף ובעלה משפחה רחבה בנירים, בן, ובת ונכדים. לכבוד חג הקיבוץ, שהתרחש בשמחת תורה, התארחו אצלם הבן, אשתו ושני ילדיהם הרכים. עם תחילת המתקפה בנירים, הם נכנסו לממ"ד. קולות הירי היו רחוקים, אך מהרשתות החברתיות עלתה התמונה הקשה. המבוגרים דאגו לילדים תוך שמירה על השקט. רותי חשה חרדה עצומה במהלך כל היממה. לאחר שחולצו מהממ"ד, התכנסו במועדון למשך הלילה, והילדים התכנסו במבנה הגן. למחרת התפנו לאילת, ומשם לבאר שבע. רותי חשבה שהם נוסעים לזמן קצר, אך עברה יותר משנה עד ששבו לביתם בנירים. רותי, דור שני לשואה, מדגישה את תחושת הפחד מול סרט אימה, נורא מכל דמיון. לבית של בנה, חדרו מחבלים, שחוסלו בעודם בבית. היא חשה אי שקט שמקשה על היצירה. היא מייחלת לשקט ולגידול ילדים ונכדים בנחת.
תאריך התיעוד:
04.08.2025
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
רות וולף
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
קונרד לבק
ראיון:
נעמה גאוי
עריכת וידאו:
דניאל דנציגר
עריכת תוכן:
נעה בר חושן
עריכת קול:
אריזה:
ענר טאוסיג
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
שרה שוורץ
"שגב הגיע לחדר האוכל, פצוע אך רגוע" - שרה שוורץ מספרת על בנה שגב שוורץ ז״ל במוצב סופה ב7.10
אייל אשל
"אין לנו כוחות לשלוח אליכם, תסתדרו לבד!" - אייל אשל מצטט הקלטה מצה"ל לחיילות מוצב נחל עוז בבוקר שבת
מאיר יודקה
"פתאום אני רואה ראש מבצבץ ואני מיד מבין שזה מחבלים" - מאיר יודקה מתאר את 7.10 בקיבוץ עלומים
אסטבן אופנהיימר
"תמיד ידעתי שיכול להכנס מחבל אחד שניים, אבל לא כמות כזאת" - אסטבן אופנהיימר על שבעה באוקטובר בחולית
יהודה אסולין
"נוצר מאבק. אני והנכד. הם פותחים ואנחנו סוגרים" יהודה אסולין על הלחימה בביתו מול המחבלים
