תקציר העדות
"באמת הדמיון לא יכול היה לדמיין." – רותי וולף מספרת על המתקפה בנירים
העדות המלאה
עדות
רות וולף
לרותי וולף ובעלה משפחה רחבה בנירים, בן, ובת ונכדים. לכבוד חג הקיבוץ, שהתרחש בשמחת תורה, התארחו אצלם הבן, אשתו ושני ילדיהם הרכים. עם תחילת המתקפה בנירים, הם נכנסו לממ"ד. קולות הירי היו רחוקים, אך מהרשתות החברתיות עלתה התמונה הקשה. המבוגרים דאגו לילדים תוך שמירה על השקט. רותי חשה חרדה עצומה במהלך כל היממה. לאחר שחולצו מהממ"ד, התכנסו במועדון למשך הלילה, והילדים התכנסו במבנה הגן. למחרת התפנו לאילת, ומשם לבאר שבע. רותי חשבה שהם נוסעים לזמן קצר, אך עברה יותר משנה עד ששבו לביתם בנירים. רותי, דור שני לשואה, מדגישה את תחושת הפחד מול סרט אימה, נורא מכל דמיון. לבית של בנה, חדרו מחבלים, שחוסלו בעודם בבית. היא חשה אי שקט שמקשה על היצירה. היא מייחלת לשקט ולגידול ילדים ונכדים בנחת.
תאריך התיעוד:
04.08.2025
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
רות וולף
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
קונרד לבק
ראיון:
נעמה גאוי
עריכת וידאו:
דניאל דנציגר
עריכת תוכן:
נעה בר חושן
עריכת קול:
אריזה:
ענר טאוסיג
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
עמרי לובובסקי
"רוב המטופלים שראינו באותו יום היו חיילים" – ד״ר עמרי לובובסקי מבי״ח ברזילי על קליטת הפצועים ב-7.10
חיים אוטמזגין
"א תה לא חושב על כלום, אתה פשוט אוסף ואוסף ואוסף" - חיים אוטמזגין מזק"א מספר על הטיפול בגופות ב-7.10
נעם גרינבלט
"אני נכנס למשהו שלא תיארתי לעצמי שאני אי פעם אהיה בו" - נעם גרינבלט מספר על שבעה באוקטובר בעוטף עזה
אושר דניאל
"את רצה ואת לא יודעת אם את מסיימת את הריצה הזאתי" - אושר דניאל מספרת על הבריחה ממסיבת הנובה ב-7.10
