top of page

עדות

שריה פרידמן

שריה פרידמן

 |

מפלסים

שריה פרידמן

עדות

שריה פרידמן

שריה פרידמן

|

מפלסים

תקציר העדות

שריה פרידמן

"לא השאירו כלום. נראה שממש וידאו, ממש וידאו שלא, לא נשאר כלום" - שריה פרידמן על ה-7.10 ליד מפלסים.

העדות המלאה

עדות

שריה פרידמן

בשבת בבוקר גויס שריה, מפק"צ ביחידת הניוד 5516 של חטיבת מילואים 551. הם התרכזו בהתארגנות ובהצטיידות והיו מנותקים מהמתרחש. שריה וצוותו יצאו בסביבות שבע בערב לקיבוץ סעד, ואבטחו את הקיבוץ מפני חוליות מחבלים שהסתובבו בשטח. בבוקר יצאו לקיבוץ מפלסים, ולאחר כמה דקות חזו מראות, שלדבריו, לא ניתן להתכונן אליהם: גופות מוטלות, כל 5-10 מ' רכב הפוך או שרוף, עשן שחור, פיח, רכבים ישראלים יחד עם אופנועים וטנדרים של החמאס. כאוס רצוף לאורך קילומטרים, עד שהגיעו למפלסים. משם חזרו צפונה בכביש 232, יחד עם רופא ואנשי רבנות, כדי לפנות גופות של ישראלים מהרכבים השרופים, והיו הראשונים לטפל בהן. תפקידם היה לאפשר פיזית את חילוץ הגופות מהרכבים: להפוך רכבים, לנתץ חלונות וכד'. לדבריו לא היו ניצולים שכן החמאס לא השאירו כלום, ו"ממש וידאו שלא נשאר כלום". ריכוז גדול של רכבים כאלו היו כבר סמוך לשער הקיבוץ. הם חילצו גופה של רוכב אופניים שנשארה שלמה, לא כשאר הגופות בהמשך, אותן מצאו ירויות, מושחתות או שרופות, שלדים שרופים, גלי עצמות, ואפילו שרידים של כף יד של מבוגר אוחז בכף יד של ילד. הם מצאו גם חלקי גופות, לרבות איברים פנימיים. שריה מעיד כי חלק מהרכבים היו שרופים עד כדי כך שנראו ריקים, אך נמצאו בהן אפר ושרידי עצמות שהיו מרותכות עם הברזל במושבי הרכב. שריה נמנע להסתכל בגופות, ככל שהתאפשר, כדי שיוכל להמשיך ולתפקד. נאסר עליהם לצלם את הגופות, והם לא עסקו בתיעודן, והקפידו לנהוג בהן בכבוד. בשעות הצהריים פגשו באזרחים עובדי זק"א, מצויידים ומיומנים, ומסרו להם את המשך הטיפול בגופות. הצוות חזר לתפקידי אבטחה בסעד ובמפלסים, אך את מה שראו שם - לא ישכח לעולם.

תאריך התיעוד:

2024-02-14

איפה התרחש האירוע:

מפלסים

שם המתועד/ת:

שריה פרידמן

ארגון:

ללא

שפה:

עברית

צילום:

עופר פריימן

ראיון:

ג׳ודי הרבשטיין

עריכת וידאו:

ענבל שפרינצק

עריכת תוכן:

מיכל עדין צינמן

עריכת קול:

-

אריזה:

נועם ויצמן

עריכת צבע:

-

קרדיט:

תאריך הראיון: 2024-02-14
צילום: עופר פריימן
ראיון: ג'ודי הרבשטיין
עריכת וידאו: ענבל שפרינצק
עריכת תוכן: מיכל עדין צינמן
אריזה: נועם ויצמן

שריה פרידמן

מדיה נוספת

עדויות נוספות

דרורית וייס

דרורית וייס

"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד

שגית אלמלח

שגית אלמלח

"זחלנו על הגחון לתוך הבית" - שגית אלמלח מספרת על 7 באוקטובר באופקים

ורד ליבשטיין

ורד ליבשטיין

"כתבתי לניצן: אבא נהרג, גם סבתא נהרגה" - ורד ליבשטיין מספרת על שבעה באוקטובר בכפר עזה

רות בן ואליד

רות בן ואליד

"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה

אתי שטרן

אתי שטרן

"בשבת בבוקר, התחלתי לקבל הודעות והבנתי שזה משהו אחר" - אתי שטרן מספרת על 7.10 בעין הבשור

אירית אפרתי

אירית אפרתי

"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10

ליהיא אברמוב

ליהיא אברמוב

"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע

דליה בהיר

דליה בהיר

"ישבנו במשך 30 שעות עם יריות בלתי פוסקות ודיבורים בערבית" - דליה בהיר מקיבוץ בארי

ֵהדר גלברד

ֵהדר גלברד

״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי

ערן ניסן

ערן ניסן

"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10

דיוד בר

דיוד בר

"כולנו בסכנה, אלו תחושות שלא עוברות" - דיוויד בר מספר על שבעה באוקטובר בעלומים

הלל אקוטונס

הלל אקוטונס

״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור

עזרו לנו להרחיב את מאגר העדויות

bottom of page