תקציר העדות
אורי יעקובי, בן קיבוץ נירים, מתאר את השעות בממ"ד: "פחד אלוהים. פחד כאילו שזהו, אנחנו נגמרים"
העדות המלאה
עדות
אורי יעקבי
אורי יעקובי, בן נירים, בא לבקר את הוריו בחג המשק ולהינות ממפגש חברים. עם תחילת המתקפה הסתגרו בני המשפחה בממ"ד: ההורים, אורי והתוכי, אחיו ואשתו, ושני ילדיהם, בן ארבע ובת חודשיים. במשך שעות הם ישבו בממ"ד החשוך, ערים לכל רעש מסביבם. הודעות הווטצאפ סיפרו על חדירת המחבלים לבתים. אורי הרגיש שסופם קרוב. הוא פעל כמו רובוט בשמירה על השקט, ובהגנה על המשפחה. בשעות אחר הצהרים חילץ הצבא את אנשי נירים. הוריו של אורי פונו לאילת. אורי גוייס למילואים, והוא עדיין משרת. המילואים סייעו לו בהתמודדות האישית, וכך גם תמיכת החברים. מדובר באירוע שאורי ישא עימו כל חייו: "קשה להבין מה עברנו" הוא אומר, "אך החיים חזקים מהכל".
תאריך התיעוד:
18.01.2024
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
אורי יעקבי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
אבי בנון
ראיון:
שירי צור
עריכת וידאו:
שרון שוחט
עריכת תוכן:
נעה בר חושן
עריכת קול:
אריזה:
נתנאל פיש
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
רחל ובניה ברזלי
"חג, לא חג, זה ממש לא היה, הבנו שזה חירום חירום"- רחל ברזלי על ההחלטה להדליק טלוויזיה בשמחת תורה
ניר מורן
"יצאנו עם סכינים ככה, כאילו לא יודע, על כל דבר שלא יהיה" - ניר מורן מספר על שבעה באוקטובר בשדרות
יוגב זורע
״כל העמודים השחורים שראינו, זה לא היה עזה, זה היינו אנחנו״ – יוגב זורע מצוות מידברן מספר על 7.10
לאה הלפרין, אבי הלפרין
"'תפתחו לנו, ברחנו מהמסיבה, תצילו אותנו' זה המשפט שהם אמרו"- מצטט אבי הלפרין את המילים הראשונות ששמע
שחף (שוף) דמארי
"אנחנו יוצאים ביחד כחוליה, ארבעה לוחמים בחופשה"– שחף (שוף) דמארי מספר על הלחימה במפלסים
שחף רוזוליו
"איך רגע אחד אנחנו יוצאים, חוגגים ושנייה אחרי, כאילו כלום"- שחף רוזוליו על שבעה באוקטובר באופקים
