העדות המלאה
עדות
בר אלישע
בר התעורר ב-6:30 עם בתו יהלי למשמע שיגורים בלתי פוסקים והם קפצו לממ"ד. מיד קיבל הקפצה לכיתת הכוננות, העביר את יהלי למשפחת סובול ששם היתה גם תמר בתו, ורץ לנשקייה. הוא לקח נשק והחל ללחום, בתחילה באזור הנשקייה ואחר כך עם סרגיי, בכיוון שכונת מגוריהם. הם הוקפו במחבלים רבים והסתתרו במחסן. המחבלים נכנסו לבתים מסביב, ובר שמע פיצוצים עזים. בדרכו לחמ"ל פגש שלושה מחברי סעד שהגיעו לעזור. הם הגיעו לחמ"ל ומצאו את סרגיי ואביחי פצועים. הם המשיכו לשכונת הבריכה משם נשמע הרבה ירי, והוא המשיך לבדו, עד ביתו של גון סוסנה שם נשאר אתו. בהמשך הגיעו כוחות צבא והוא כיוון אותם. בלילה נשארו בבית של גון, וביום ראשון ב-12:00 בצהריים ניסו לחלצם. אחרי שעתיים של קרב הצליחו לחלצם והם נפגשו עם עוד ניצולים מהקיבוץ. בנותיו חולצו יום קודם, עם השכנים, והוא פגש בהן באילת.
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
בר אלישע
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
רחל ובניה ברזלי
"חג, לא חג, זה ממש לא היה, הבנו שזה חירום חירום"- רחל ברזלי על ההחלטה להדליק טלוויזיה בשמחת תורה
ניר מורן
"יצאנו עם סכינים ככה, כאילו לא יודע, על כל דבר שלא יהיה" - ניר מורן מספר על שבעה באוקטובר בשדרות
יוגב זורע
״כל העמודים השחורים שראינו, זה לא היה עזה, זה היינו אנחנו״ – יוגב זורע מצוות מידברן מספר על 7.10
לאה הלפרין, אבי הלפרין
"'תפתחו לנו, ברחנו מהמסיבה, תצילו אותנו' זה המשפט שהם אמרו"- מצטט אבי הלפרין את המילים הראשונות ששמע
שחף (שוף) דמארי
"אנחנו יוצאים ביחד כחוליה, ארבעה לוחמים בחופשה"– שחף (שוף) דמארי מספר על הלחימה במפלסים
שחף רוזוליו
"איך רגע אחד אנחנו יוצאים, חוגגים ושנייה אחרי, כאילו כלום"- שחף רוזוליו על שבעה באוקטובר באופקים
