
העדות המלאה
עדות
אלעזר רובינשטיין
אלעזר הוזעק ע"י מפקדו בזק"א בשבת בערב. הם דהרו לדרום, בג'יפ ואחריו האמבולנס של אלעזר. כשהגיעו לכביש 232 נתקלו לראשונה במראות הקשים: מכונית פרטית קטנה שבבגאז' שלה היו גופות של שתי צעירות ירויות, ג'יפ מג"ב שחטף RPG ונהגו מת על ההגה. אז הבין שהוא בזירת מלחמה. בדרך למתחם הנובה נסעו בין גופות מכל עבר ועל הכביש, מכוניות שרופות ועצים שעדיין בוערים. כשהגיעו לאזור המסיבה נדהמו ממראה שדה שלם ובו שורות שורות של גופות שאספו חיילים. המפקד לקח אותם לפנות אמבולנס שהיו בו 18 חללים. הם המשיכו לאסוף חללים מהמכוניות השרופות, בין העצים ובשדה החרוש. העמיסו על משאיות אין ספור שקיות של גופות. בדרך למחנה שורה נכנסו לרעים ופגשו שם את דדי שמחי שומר על גופת בנו. סיטואציה שזיעזעה אותו. למחרת חזרו לנובה לאסוף גופות כשסביבם מתנהל מצוד אחר מחבלים ומסוקי קרב יורים מהאוויר. על האכזריות והטבח שראה בקיבוצים לא רצה לספר. ניכר שהחוויות עוד חיות בתוכו והטראומה נוכחת בחייו גם עכשיו.
איפה התרחש האירוע:
רחבי עוטף עזה
שם המתועד/ת:
אלעזר רובינשטיין
ארגון:
זק״א
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
עדי פרי
"ידעתי שאני בסכנת חיים אבל הייתה לי הרגשה שאני בהשגחה"- עדי פרי מספרת על שבעה באוקטובר בעין השלושה
יוסק'ה מרמורשטיין
"אין תשובה 3 שעות, ואני בחרדות לא עלי, עליה" - יוסקה מרמורשטיין על הפחד לגורל בתו ומשפחתה ברעים.
אורי הורוביץ
"זאת הייתה תקופה של עשייה, לא היה הרבה זמן לחשוב"- אורי הורוביץ מספר על ההתמודדות עם שבעה באוקטובר
סיון שמחה כהן
"מחוררים אותנו כמו במטווח של ברווזים" – סיון שמחה כהן על הבריחה עם יניב בן זוגה ז״ל ממתקפת הנובה
סיגל סגלוביץ עוז
"זה נראה כמו נצח. הזמן לא עובר. אתה מתנהל בתוך חרדה"- סיגל סגלובי ץ עוז מספרת על שבעה באוקטובר במגן
מיכל כהן
"ראיתי בטלפון את חטיפתו של חתני אוהד בן עמי בגופיה ותחתוני בוקסר" - מיכל כהן מתארת את 7.10 בבארי
מרסלו גרזון
"תחושה של חוסר אונים טוטאלי" - מרסלו גרזון מספר על שבעה באוקטובר כשהוא חרד לבתו ומשפחתה בניר עוז













