
העדות המלאה
עדות
אלי סגל
אלי ואחותה ליאן, שישנה אצלה בשכונת הצעירים, התעוררו ב-6.30 בבוקר לקול מטחים קרובים של טילים ונסגרו בממ"ד. מהר מאד החלו יריות קרובות וקולות מחבלים ליד הבית. כשיצאה לשירותים ראתה שכל הבית מחורר מיריות. אחותה קיבלה התקף חרדה ואסתמה והיא ניסתה להרגיע אותה. החלו להגיע הודעות מכל מיני קבוצות והיא התעלמה. ב-13.00 נפל החשמל והאינטרנט והן נשארו במיטה בחושך. ב-18.00 יצאה שוב מהממ"ד ואז נפתח החלון והיא ראתה את דני פפר, חבר שבא לבדוק שהן בחיים. סביב 21.00 הגיעו לחלץ אותן עם דני. הן רצו בליווי החיילים לחדר האוכל ומשם לשער הכניסה. אוטובוס הסיען לצומת אורים, שם חיכו עד שהוסעו לים המלח. במלון הודיעו להם על הנרצחים מהקיבוץ. אחרי חודשיים חזרה לעבודתה כגננת. עדיין מאד מפוחדת, מרגישה שבכל רגע יכולים להרוג אותה, ומטופלת ב"חוסן". לא יודעת אם תחזור לקיבוץ. מאד אבלה ומתגעגעת לחבריה שנרצחו.
איפה התרחש האירוע:
כיסופים
שם המתועד/ת:
אלי סגל
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
צילום: ארי בלוך
ראיון: גליה שילוח
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: נריה שחור

מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התח ושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור













