
העדות המלאה
עדות
גלית נחמיאס
בששה באוקטובר בילו גלית, בעלה וארבעת ילדיהם בארוחה משפחתית שמחה. גלית, אחות במקצועה, הייתה תורנית במשמרת לילה בבית חולים סורוקה, ועם סיום המשמרת נשארה בבאר שבע כיוון שאי אפשר היה לחזור למושב. בינתיים, הסתגרה המשפחה בישע בממ"ד. כשיצאה הקריאה לאנשים שיש להם נשק לצאת לעזור, איתי, בנה בן העשרים ולוחם ביחידה הרב ממדית, לא היסס. הוא יצא עם כיתת הכוננת של המושב להילחם במחבלים. הוא נהרג בשבת בבוקר. כשהגיעה ההודעה הקשה חזרה גלית למושב עם בנה הבכור. האב שמר על גופתו של איתי במשך שעות ארוכות, עד שנלקחה למחנה שורה. המשפחה עמדה על כך שאיתי ייקבר בחבל אשכול, היכן שחי והיכן שנפל בקרב ההגנה על הבית. לשם כך הוקדשה חלקה בצוחר לבית עלמין צבאי. כשהותר לחזור, חזרה המשפחה למושב, וכל אחד מתמודד בדרכו עם החסר. אלא שכדברי גלית, הם תקועים בשבעה באוקטובר ועדיין לא יצאו משם.
איפה התרחש האירוע:
ישע
שם המתועד/ת:
גלית נחמיאס
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
עדי פרי
"ידעתי שאני בסכנת חיים אבל הייתה לי הרגשה שאני בהשגחה"- עדי פרי מספרת על שבעה באוקטובר בעין השלושה
יוסק'ה מרמורשטיין
"אין תשובה 3 שעות, ואני בחרדות לא עלי, עליה" - יוסקה מרמורשטיין על הפחד לגורל בתו ומשפחתה ברעים.
אורי הורוביץ
"זאת הייתה תקופה של עשייה, לא היה הרבה זמן לחשוב"- אורי הורוביץ מספר על ההתמודדות עם שבעה באוקטובר
סיון שמחה כהן
"מחוררים אותנו כמו במטווח של ברווזים" – סיון שמחה כהן על הבריחה עם יניב בן זוגה ז״ל ממתקפת הנובה
סיגל סגלוביץ עוז
"זה נראה כמו נצח. הזמן לא עובר. אתה מתנהל בתוך חרדה"- סיגל סגלובי ץ עוז מספרת על שבעה באוקטובר במגן
מיכל כהן
"ראיתי בטלפון את חטיפתו של חתני אוהד בן עמי בגופיה ותחתוני בוקסר" - מיכל כהן מתארת את 7.10 בבארי
מרסלו גרזון
"תחושה של חוסר אונים טוטאלי" - מרסלו גרזון מספר על שבעה באוקטובר כשהוא חרד לבתו ומשפחתה בניר עוז













