העדות המלאה
עדות
גלית נחמיאס
בששה באוקטובר בילו גלית, בעלה וארבעת ילדיהם בארוחה משפחתית שמחה. גלית, אחות במקצועה, הייתה תורנית במשמרת לילה בבית חולים סורוקה, ועם סיום המשמרת נשארה בבאר שבע כיוון שאי אפשר היה לחזור למושב. בינתיים, הסתגרה המשפחה בישע בממ"ד. כשיצאה הקריאה לאנשים שיש להם נשק לצאת לעזור, איתי, בנה בן העשרים ולוחם ביחידה הרב ממדית, לא היסס. הוא יצא עם כיתת הכוננת של המושב להילחם במחבלים. הוא נהרג בשבת בבוקר. כשהגיעה ההודעה הקשה חזרה גלית למושב עם בנה הבכור. האב שמר על גופתו של איתי במשך שעות ארוכות, עד שנלקחה למחנה שורה. המשפחה עמדה על כך שאיתי ייקבר בחבל אשכול, היכן שחי והיכן שנפל בקרב ההגנה על הבית. לשם כך הוקדשה חלקה בצוחר לבית עלמין צבאי. כשהותר לחזור, חזרה המשפחה למושב, וכל אחד מתמודד בדרכו עם החסר. אלא שכדברי גלית, הם תקועים בשבעה באוקטובר ועדיין לא יצאו משם.
איפה התרחש האירוע:
ישע
שם המתועד/ת:
גלית נחמיאס
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
