העדות המלאה
עדות
חנה אשל רובינשטיין
חנה, פיזיוטרפיסטית העובדת עם תינוקות במועצת אשכול, ודדי, בעלה, שעבר אירוע מוחי זמן לא רב לפני 7.10, נכנסו לממ״ד עם תחילת האזעקות בבוקר שבעה באוקטובר. שלושת ילדיהם הבוגרים לא היו בקיבוץ. חנה שחברת בצוות חירום היישובי קיבלה הרבה מידע על מה שקורה, אך התקשתה לראות את התמונה כולה, להבין את גודל האירוע. היא ניסתה להשיב לכל הפונים אליה ולסייע ככל שיכלה, אם כי לא היה לה הרבה מה לעשות. היא שמעה את היריות אך המחבלים עצמם לא הגיעו לביתה. בשעות הערב עברו הזוג לבית הילדים עם יתר החברים שנותרו, ושם שמעו עוד ועוד על שארע, בנירים ובקיבוצים הסמוכים. למחרת התפנו לקיבוץ חצור, וכיום הם גרים בבאר שבע בדירה שכורה. האם יחזרו לקיבוץ בעתיד? רק אם הילדים הבוגרים יסכימו להגיע ולבקר.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
חנה אשל רובינשטיין
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
