
העדות המלאה
עדות
עדית אטינגר
כשהחלו האזעקות, עודד התאכזב שלא יצליח לרוץ באותו בוקר. הוא ומשפחתו לא הבינו בהתחלה את גודל האירוע. הבת זיו, ששהתה בחג בחיפה וראתה בחדשות את המתרחש ביישובים הא חרים, הבינה לפניהם. אבל כשרכזת הקהילה מסרה שמות של אנשים שנפגעו מאזורים שונים של הקיבוץ, הפנימו בני המשפחה שהם בסכנה והחליטו להיכנס לממ"ד במקום לברוח. הם חשו ב"מוד של שואה", עם זאת הם היו בטוחים ש"עוד רגע האירוע ייגמר". הייתה להם כל הזמן תקווה שמישהו בחוץ דואג להם, והם ניסו להפעיל כוחות מבחוץ שיבואו לסייע. הם לא תיארו לעצמם שיחלפו כל כך הרבה שעות עד שיחולצו. בכל הזמן הזה עידית, אם המשפחה, סבלה קשיי נשימה, והבנות זיו ועדן דאגו לה מאוד.
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
עדית אטינגר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דוידי בן ציון
"מאוד סוריאליסטי – גופות, צבע אדום, האמר פתוח, גשם" - דוידי בן ציון מספר על הלחימה בכפר עזה
עדי פרי
"ידעתי שאני בסכ נת חיים אבל הייתה לי הרגשה שאני בהשגחה"- עדי פרי מספרת על שבעה באוקטובר בעין השלושה
יוסק'ה מרמורשטיין
"אין תשובה 3 שעות, ואני בחרדות לא עלי, עליה" - יוסקה מרמורשטיין על הפחד לגורל בתו ומשפחתה ברעים.
אורי הורוביץ
"זאת הייתה תקופה של עשייה, לא היה הרבה זמן לחשוב"- אורי הורוביץ מספר על ההתמודדות עם שבעה באוקטובר
סיון שמחה כהן
"מחוררים אותנו כמו במטווח של ברווזים" – סיון שמחה כהן על הבריחה עם יניב בן זוגה ז״ל ממתקפת הנובה
סיגל סגלוביץ עוז
"זה נראה כמו נצח. הזמן לא עובר. אתה מתנהל בתוך חרדה"- סיגל סגלוביץ עוז מספרת על שבעה באוקטובר במגן
מיכל כהן
"ראיתי בטלפון את חטיפתו של חתני אוהד בן עמי בגופיה ותחתוני בוקסר" - מיכל כהן מתארת את 7.10 בבארי













