
העדות המלאה
עדות
עדית אטינגר
כשהחלו האזעקות, עודד התאכזב שלא יצליח לרוץ באותו בוקר. הוא ומשפחתו לא הבינו בהתחלה את גודל האירוע. הבת זיו, ששהתה בחג בחיפה וראתה בחדשות את המתרחש ביישובים האחרים, הבינה לפניהם. אבל כשרכזת הקהילה מסרה שמות של אנשים שנפגעו מאזורים שונים של הקיבוץ, הפנימו בני המשפחה שהם בסכנה והחליטו להיכנס לממ"ד במקום לברוח. הם חשו ב"מוד של שואה", עם זאת הם היו בטוחים ש"עוד רגע האירוע ייגמר". הייתה להם כל הזמן תקווה שמישהו בחוץ דואג להם, והם ניסו להפעיל כוחות מבחוץ שיבואו לסייע. הם לא תיארו לעצמם שיחלפו כל כך הרבה שעות עד שיחולצו. בכל הזמן הזה עידית, אם המשפחה, סבלה קשיי נשימה, והבנות זיו ועדן דאגו לה מאוד.
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
עדית אטינגר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10













