העדות המלאה
עדות
משה אביטבול
משה אביטבול הגיע לבארי לראשונה בגיל 16 ומאז חייו קשורים לקיבוץ. בשבת בבוקר התעורר לקול האזעקות ונכנסו לממ״ד, בגלל הנכד שהתארח אצלם. משה התחיל לבשל כי הניח שלא יהיה אוכל בגלל האזעקות. טלפון מקרובת משפחה הסב את תשומת ליבם למצב המיוחד. הם נכנסו לממ“ד והחלו להתעדכן במה שקורה בקיבוץ. עיקר הדאגה היה לילדיו שגם היו בקיבוץ. הוא היה בטוח שהצבא יתעשת ויגיע, אבל זה לא קרה. אחרי 2 בצהריים הבין שאין כתובת ואין תקווה. משה נרגע כשגילה שילדיו במצב טוב, ושהצליחו להתפנות. אחרי שהצבא נכנס לקיבוץ ב-11 בלילה, אספו כמה חפצים והלכו לבית ממנו אספו אותם החוצה. בחמש בבוקר ביום ראשוּן פונו לנתיבות ומשם לים המלח.
איפה התרחש האירוע:
בארי
שם המתועד/ת:
משה אביטבול
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 2024-02-29
צילום: דורית עוז
ראיון: אוהד אופז
עריכת וידאו: שירה ליבנה
עריכת תוכן: ענת קוטנר
אריזה: בת-חן קהלני
מדיה נוספת
צוהאן כהן
צוהאן כהן על 7.10 ברעים: ”בתוך הבית ממש זרם חזק, ואני אומרת לעצמי עכשיו המים האלה מצילים אותי.“
ציפורה (ציפה) רובין
"התחלתי את חיי בשואה ובגיל שמונים נפלה עליי עוד שואה"- ציפה רובין מספרת על השבעה באוקטובר בניר עוז
קרן בן שלום
"יש לי פה ילדה. יש לנו מחבלים בבית"- קרן בן שלום מתארת את שעות האימה בקיבוץ עין השלושה ב-7.10
רוני מאירוביץ סלע
"אף ילד שהוא לא שלך ימות במשמרת שלך” – רוני מאירוביץ-סלע מנחל עוז, נזכרת בשבת השחורה
רועי רביבו
"הבנתי שהולכים להגיע עוד מחבלים": רועי רביבו מנחל עוז מתאר כיצד שמר על משפחתו וביתו מפני המחבלים
ריקי גרינטק
"איבדתי חצי מהשכנים שלי וזה הכאב הכי גדול"- ריקי גרינטק מספרת על השבעה באוקטובר בכפר עזה.
