
העדות המלאה
עדות
אורלי יעקבי
בסוכות אירחו אורלי ואיצל בעלה את נכדם גוני בן הארבע למספר ימים בקיבוץ. הוריו, אמיתי וענת, עם התינוקת יולי ובן נוסף, אורי, הצטרפו בשישי והמשפחה השתתפה בשמחת חגיגות ה– 77 לנירים. בשבת אמורים היו להגיע מסופה גם בנם אסף ומשפחתו. מוקדם בבוקר, עם מטחי הטילים הראשונים, התכנסו שבעת בני המשפחה בממ“ד כששני הבנים, אמיתי ואורי, מתעדכנים במתרחש בחוץ ומוודאים שהמשפחה מוגנת עד כמה שניתן ושומרת על שקט מוחלט. בשעות הצהריים ניסו מחבלים לחדור לבית, ומבלי שום עזרה באופק חששו בני המשפחה שסופם הגיע. למזלם הגדול הניסיון כשל. בני המשפחה נותרו בממ“ד עד אחר הצהריים המאוחרים, אז חולצו עם תושבים אחרים והועברו בין מקומות שונים בקיבוץ. רק אז החלו להבין את ממדי האסון. השעות הארוכות וחרדת המוות לא עזבו את אורלי. במשך שישה שבועות אחרי שפונו לאילת, סירבה לצאת מחדרה ובקושי תפקדה.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
אורלי יעקבי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 10.01.2024
צילום: רון כצנלסון
ראיון: שירי צור
עריכת וידאו: נעמי פרס
עריכת תוכן: טליה תיבון

מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התח ושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור













