העדות המלאה
עדות
רונית גולדברג
כשהחלה המתקפה העזה על נחל עוז, היתה רונית בטיול עם הכלב. היא מיהרה לביתה והסתגרה בממ"ד ביחד עם הבת הצעירה. בנה הגדול שהיה עם חבר בחוץ, מצא מקלט אצל משפחה בקיבוץ. עד מהירה החלו להישמע קולות ירי וצעקות בערבית. החשמל נפל ואיתו נותק הקשר עם ילדיה, האם ובן הזוג הגרוש ששהו בבתים נפרדים. בשכונת שדות תקפו המחבלים בעוז, והדיווחים הקשים הגיעו דרך הרשתות החברתיות. בערב הן חולצו על ידי הצבא, התאחדו כמשפחה ונסעו למשמר העמק. רונית, בתפקידה כוועדת אבלות, סייעה בתהליכי הקבורה, השבעה והזיכרון של המשפחות. משימה קשה, אך מלאת משמעות. רונית מוקירה תודה לאלו שבאו, לחמו וסייעו לחברים. בזכותם אנחנו כאן. היא שואפת להקים מרכז רוחני בקיבוץ שיוסיף הגנה לקהילה. את הצלת המשפחה כולה היא רואה כנס.
איפה התרחש האירוע:
נחל עוז
שם המתועד/ת:
רונית גולדברג
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
