העדות המלאה
עדות
שני רודיטי
שני ואוהד רודיטי עברו עם בנותיהם לניר יצחק רק כשנה וחודשיים לפני המלחמה. כשהחלו האזעקות הם נכנסו במהירות לממ"ד ואפילו לא סגרו את הדלת. האווירה בהתחלה הייתה קלילה, עד שהחלו לקבל הודעות על מחבלים בקיבוץ. אוהד החזיק את ידית הממ"ד במשך שש שעות, ושני ניהלה את ההתכתבויות. לבנות נאמר להיות בשקט מבלי לשתף אותם באירועים, וכך הן היו די רגועות. שני מתארת את המתח שיצרו ההתכתבויות, אבל הקושי העיקרי היה המחסור באוכל ומים וההמתנה הדרוכה למחבלים שעלולים להגיע גם אליהם. רק בשעות אחר הצהרים דפקו חיילים על דלת ביתם והעבירו אותם לגן הילדים. שם הקושי היה לשהות במחיצת המשפחות שנפגעו. הפינוי מהקיבוץ נעשה רק למוחרת בלילה, מחשש שהמחבלים יפגעו בהם. הם שהו כמה ימים בכפר סבא, ואז הצטרפו לחברי הקיבוץ באילת.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
שני רודיטי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
