
העדות המלאה
עדות
שושנה ז'טה
שושנה ובעלה עלו מארגנטינה לניר יצחק ב-1973. שושנה התכוננה לאירוח ארבעת בניה ומשפחותיהם, בשבת, כשהחלו התראות צבע אדום. שושנה ובעלה שהו בממ״ד והתכתבו עם בניהם ועם קבוצות ווטסאפ בקיבוץ. לקראת הצהרים התקשרה דיאנה השכנה ובקשה לבוא כי משה, בעלה, והיא פצועים. משה נפצע קשה בידו ושושנה ניסתה לקרוא לסיוע רפואי אך אף אחד לא הגיע. הם קבלו הנחיות בטלפון מבנם הרופא, שהיה בבי״ח סורוקה, איך לחבוש אותו וכך עשו. בינתיים שמעו את סיפור חטיפתם ובריחתם של משה ודיאנה. סביב 16:15 הגיע הצבא עם פרמדיקים, טפלו במשה ולקחו אותו. בערב כולם רוכזו בגני הילדים, לשם החלו להגיע הודעות על נעדרים ונרצחים. ביום ראשון בלילה הם פונו לאילת. לאחר כשנה חזרו הביתה, והם מנסים לבנות שגרה.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
שושנה ז'טה
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התח ושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור













