
העדות המלאה
עדות
צפורה בן נון
ציפורה בן נון, אם ל-6, עובדת סוציאלית בעיריית אופקים, אחראית על תחום החירום ברווחה. בעלה, מ"פ בחטיבת כרמלי, הוזעק בשבת בבוקר לחטיבה והיא עברה לחמ"ל העירוני עם עו"ס נוספת, פתחה מוקד טלפוני ופעלה עם הצוות שהתארגן לפעולה ב"מציאות משותפת" - עו"ס שחווים את האירוע בעצמם ונדרשים גם להיות בתפקיד. בינתיים, ביקשה מאחותה וגיסה לטפל בילדיה. היא מתארת את ההתרחשויות והפעילויות במהלך היום, ומשבחת את גבורת התושבים. בשבועיים הראשונים בעיר ניסתה, עם הצוות, להבין מי החללים, עסקה בתיאום קבורה, השתתפות בשבעה, תמיכה במשפחות, כשהם פועלים בשלושה צירים של התערבות. היא מתארת את ההיערכות והתפקוד של גורמי השיקום והחוסן באופקים מאז האירוע, כמו-גם את הפעולות לבניית הלכידות, התקווה והשיקום. לצד הכאב והטראומה יש גם אופטימיות שנובעת מהיותם חלק מקהילה ."כולנו מבינים שאין לנו אופציה אחרת באמת. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא להמשיך, אז אנחנו כאן".
איפה התרחש האירוע:
אופקים
שם המתועד/ת:
צפורה בן נון
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
רונית אילון
"צועקים שוב ושוב ושוב: ירו עלינו, שורפים אותנו, בעלי פצוע, איפה הצבא?"-רונית אילון על 7.10 בכפר עזה
חי סויסה
"התחושה של החוסר אונים, זה לא משהו שהכרנו אותו" - חי סוויסה מנתיבות במפגש עם שורד הנובה שהציל
נעמי הירשפלד
" ראיתי את הטנדר הלבן המפורסם דוהר לתוך השכונה"- נעמי הירשפלד מספרת על שבעה באוקטובר בכפר עזה
סאנשיין לוי
"ככה אנחנו הולכים למות?" - סאנשיין לוי מעין השלושה, מתארת את מתקפת המחבלים על ביתה ומשפחתה בקי בוץ
נפתלי שפרר, אילנה שפרר
"ישבנו בממ"ד מאובנים, קפואים, שומעים את הירי לצידי הבית ומאחוריו". אילנה ונפתלי שפרר על 7.10 בעלומים