העדות המלאה
עדות
יהודית ניר
בשבת בבוקר התעוררה יהודית לצבע אדום ולמשמע יריות. בעלה ראובן יצא לריצה והיא הייתה לבדה בבית. היא נכנסה לממ"ד ובשלב כלשהו לקחה את הקלנועית ונסעה אל בתה, שם נשארה עד הערב בלי לדעת מה קורה במפלסים. התמונה האחרונה בתקשורת שרודפת אותה היא של המחבלים בכיכר בשדרות. ילדיה החליטו לצאת מהקיבוץ. בדרך התקשרו וסיפרו על המראות הנוראיים בכבישים. בתה רוני ביקשה מהנכדות שיורידו את הראש. הילדים ביקשו מהם להתפנות גם אבל הם רצו להישאר בקיבוץ ולאסוף את עצמם. כאשר התפנו לאחר כמה ימים נסעו לנתיב העשרה לפגוש את ילדי אחותו של ראובן שנרצחה עם בעלה.
יהודית וראובן שהו במלון. בשלב מסוים ראובן חזר לעבוד בקיבוץ במשך השבוע ויהודית הגיעה לסופי השבוע עד לחזרתם המלאה לקיבוץ באוגוסט. ראובן ויהודית שמחים שגם ילדיהם בחרו לחזור לקיבוץ ולבנות בו את בתיהם.
איפה התרחש האירוע:
מפלסים
שם המתועד/ת:
יהודית ניר
ארגון:
ארגון אזרחי
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
