העדות המלאה
עדות
יגאל קריחלי-דוד
בחמש בבוקר יצא יגאל מביתו בנירים לנתב"ג כדי לאסוף חבר. הדס אשתו ושני ילדיהם הצעירים ישנו בבית. הבן הבכור, יאיר, בן 11, ישן אצל השכנים. לאור מבול אזעקות צבע אדום והודעות מהדס המבועתת שמחבלים נמצאים בקיבוץ דהרו השניים חזרה, בדרך רצופת מראות מלחמה, והצטרפו אליה ולילדים בממ"ד. בתשע הודיעו השכנים אצלם לן יאיר שמחבלים פורצים לביתם ואז ניתק עימם הקשר. לחרדתו קיבל יגאל הודעה שהנייד של יאיר אוכן בחאן יונס, החליט שלא לספר על כך להדס, שלח המיקום לכל מי שיכול לעזור אך לשווא. במשך שעות ניסו להעסיק את הילדים, ללא מים, אוכל וחשמל. כמה פעמים נכנסו מחבלים לבית, שתו, אכלו ובזזו, במזל לא נכנסו לממ"ד. בצהריים חוו הקלה גדולה כשהבינו שיאיר והשכנים ניצלו. בחמש התפנו למועדון הקיבוץ בליווי חיילי צה"ל, שם פגשו את שאר חברי הקהילה, המומים. למחרת התפנו למלון באילת, לאחר מכן לבאר שבע. ביוני 2025 חזרו לנירים. יגאל מייחל לשיקום העם והמדינה בדגש על אחדות וערבות הדדית.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
יגאל קריחלי-דוד
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
אולסיה ישראלוב זרזקו, אלכס זרזקו
" באותה שבת זה היה מאה אחוז גיהינום"- אלכס ואליסיה זרזקו מספרים על שבעה באוקטובר בעין השלושה
אריאל מאיר סאסי
"ואז היא אומרת לי, יש לי מחבלים מאחורי הדלת, החמ"ל נפל"- מצטט אריאל מאיר סאסי את השיחה עם נחל עוז
חיליק וינשטיין, תמירה מור
קורה כאן משהו חריג ואין מצב שלא יגיע כוח שיתמודד עם האירוע - חיליק וינשטיין ותמירה מור על 7.10 בסופה
שגית לוי גלפרב
”הוא אמר לי: מי שיישאר פה ימות. עכשיו צריך לפנות את כולם“ – שגית לוי גלפרב על 7.10 בארז
קובי וולף
"קיויתי רק שלא ירו RPG לכיוון שלנו כי אז אנחנו בצרה" - קובי וולף, עיתונאי, על תיעוד 7.10 ברחבי עוטף
מיכל בן-שטרית רהב
"אני אומרת ללי: אנחנו נלחמים עד הכדור האחרון" - מיכל רהב מספרת על שבעה באוקטובר בנירים
