העדות המלאה
עדות
צחי גד
בבוקר נכנסו צחי ואשתו, עליזה, לממ"ד וחשבו שזה "כרגיל", אבל קולות הירי לא היו רגילים והם החליטו לנעול את דלת הבית ולסגור את החלונות. עליזה שמעה את בנם בחוץ, היא פתחה לו והוא נשאר עימם כל היום. במשך שעות שמעו ירי, קולות וצעקות בערבית, מחבלים בתוך הבית, גרירות. בשעות הצהריים עשן חדר לממ"ד ושלושתם כיסוי את פניהם כמיטב יכולתם. בשעות אחר הצהרים קיבל ווטסאפ מקצין שיש להם זיק (כלי טיס מאויש מרחוק) והתחנן בפניו שירה טיל במרכז הבית, אך הבית היה אפוף עשן ולא ניתן היה לראות בבירור. כמה פעמים צחי היה בטוח שזה הסוף, אך בלילה שמעו חיילים. הם חולצו דרך חלון הממ״ד ואז גילו כי משפחתם המורחבת שרדה. צחי פרץ בבכי. הסיטואציה היתה כה מלחיצה שלא היתה לו אפשרות לחשוב עליהם.
איפה התרחש האירוע:
בארי
שם המתועד/ת:
צחי גד
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התח ושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
