העדות המלאה
עדות
בתיה רוזנברג אונר
מטח כבד העיר את בתיה אונר בשבת בבוקר, אבל אף אחד לא הבין מה בדיוק קורה. בתיה, חברת צוות צח"י ורכזת התרבות של קיבוץ עין השלושה, משתפת בשתי תחושות קשות. הראשונה היא תחושת ההפקרה, שהתחזקה ככל שנקפו השעות והצבא לא הגיע לחלץ את חברי הקיבוץ. היא עצמה לא שהתה כל הזמן בממ"ד משום שנזקקה לתקשורת עם האנשים שפנו אליה לעזרה. התחושה השנייה היא חוסר האונים לסייע להם, ובייחוד לצעירים משנת השירות (ש"ש). בתיה מסיימת את עדותה בתקווה לחזרת חברי הקיבוץ לביתם, כי בזה תלוי עתידה של המדינה.
תאריך התיעוד:
30.10.2023
איפה התרחש האירוע:
עין השלושה
שם המתועד/ת:
בתיה רוזנברג אונר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
בעז נובלמן
ראיון:
איל להב, חן אליה
עריכת וידאו:
עטר קרן
עריכת תוכן:
אורלי אילני
עריכת קול:
-
אריזה:
-
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך הראיון: 30.10.2023
צילום: בעז נובלמן
ראיון: איל להב, חן אליה
עריכת וידאו: עטר קרן
עריכת תוכן: אורלי אילני
מדיה נוספת
צוהאן כהן
צוהאן כהן על 7.10 ברעים: ”בתוך הבית ממש זרם חזק, ואני אומרת לעצמי עכשיו המים האלה מצילים אותי.“
ציפורה (ציפה) רובין
"התחלתי את חיי בשואה ובגיל שמונים נפלה עליי עוד שואה"- ציפה רובין מספרת על השבעה באוקטובר בניר עוז
קרן בן שלום
"יש לי פה ילדה. יש לנו מחבלים בבית"- קרן בן שלום מתארת את שעות האימה בקיבוץ עין השלושה ב-7.10
רוני מאירוביץ סלע
"אף ילד שהוא לא שלך ימות במשמרת שלך” – רוני מאירוביץ-סלע מנחל עוז, נזכרת בשבת השחורה
רועי רביבו
"הבנתי שהולכים להגיע עוד מחבלים": רועי רביבו מנחל עוז מתאר כיצד שמר על משפחתו וביתו מפני המחבלים
ריקי גרינטק
"איבדתי חצי מהשכנים שלי וזה הכאב הכי גדול"- ריקי גרינטק מספרת על השבעה באוקטובר בכפר עזה.
