top of page

עדות

מירה אניש, סבידה באבי

מירה אניש, סבידה באבי

 |

ניר עוז

מירה אניש, סבידה באבי

עדות

מירה אניש, סבידה באבי

מירה אניש, סבידה באבי

|

ניר עוז

תקציר העדות

מירה אניש, סבידה באבי

״מירה, קומי! החזיקי את הדלת! זה לא הזמן לבכות!״ - סבידה באבי מספרת על
שבעה באוקטובר בניר עוז

“Meera, get up! No time to cry! Hold the door!” - Sabitha Baby recounts October 7 in Nir Oz

העדות המלאה

עדות

מירה אניש, סבידה באבי

מירה וסבידה, עובדות זרות מהודו, מטפלות ברחל המשותקת בכל גופה ומונשמת ובבעלה הסובל מאלצהיימר. בשבת בבוקר, עם הישמע אזעקות צבע אדום בתכיפות יוצאת דופן נכנסו ארבעתם לממ״ד. כחצי שעה אחר כך נכנסו המחבלים לדירה וניסו שוב ושוב לפרוץ לממ״ד. כל אותו הזמן הן היו בקשר טלפוני עם דלית, בתם של רחל ושמואל, שהזהירה אותן לא לפתוח את הדלת. במשך שעות נאבקו להחזיק את ידית הדלת ובמקביל המשיכו לטפל ברחל ובשמואל. בשעות הערב, לאחר שהגיעו חיילים לחלצם, הן גילו שהבית הרוס ותכולתו נבזזה. הן מאמינות בכל ליבן שניצלו בנס בזכות פרק התהילים שלחשו בעת שהחזיקו את ידית דלת הממ״ד.

Meera and Sabitha, caretakers from India, jointly attended to Rachel, a ventilator-dependent quadriplegic, and her husband, Shmuel, who has Alzheimer’s. Early Saturday morning, as the Red Color alarms sounded with unusual frequency, all four of them rushed to the safe room. Shortly after, terrorists stormed into the apartment, repeatedly attempting to break into the safe room. The entire time, they were on the phone with Dalit, the couple’s daughter, who warned them not to open the door. For hours, they struggled to hold the door handle while continuing to care for Rachel and Shmuel. Later that evening, after soldiers arrived to rescue them, they discovered the house had been destroyed and looted. Meera and Sabitha wholeheartedly believe they were miraculously saved by the chapter of Psalms they chanted over and over as they held the door of the safe room.

תאריך התיעוד:

2024-05-07

איפה התרחש האירוע:

ניר עוז

שם המתועד/ת:

מירה אניש, סבידה באבי

ארגון:

ללא

שפה:

אנגלית

צילום:

מיכה ליבנה

ראיון:

דורית עוז

עריכת וידאו:

אורנית ברקאי

עריכת תוכן:

אורנית ברקאי

עריכת קול:

-

אריזה:

נויה משרקי בושין

עריכת צבע:

-

קרדיט:

תאריך הראיון: 2024-05-07
צילום: מיכה ליבנה
ראיון: דורית עוז
עריכת וידאו: אורנית ברקאי
עריכת תוכן: אורנית ברקאי
אריזה: נויה משרקי בושין

מירה אניש, סבידה באבי

מדיה נוספת

עדויות נוספות

עומר פלג

עומר פלג

"אין לנו מקום אחר להיות בו חוץ מפה" - עומר פלג על החיים בבארי אחרי שבעה באוקטובר

נעם חנוכה

נעם חנוכה

"פתאום אני שומע את המשפט, יש פה פצוע ברכב הראשון" - נעם חנוכה מקיבוץ מפלסים על פציעתו ב-7.10

רוזמירה רינקביץ

רוזמירה רינקביץ

"זה הבית שלנו. אנחנו לא עוזבים את הבית" - רוזמירה רינקביץ מספרת על שבעה באוקטובר בקיבוץ מפלסים

משה כ״ץ

משה כ״ץ

"הצבא לא באמת ידע מה קורה" - משה כ״ץ מספר על שבעה באוקטובר בניר עוז

רז זדה

רז זדה

"מרים את הילדים, ממש מחבק את הגופה ומרגיש שהיא בעצם המשקל של הבת שלי" – רז זדה מזק"א על 7.10

עמרי לובובסקי

עמרי לובובסקי

"רוב המטופלים שראינו באותו יום היו חיילים" – ד״ר עמרי לובובסקי מבי״ח ברזילי על קליטת הפצועים ב-7.10

איימי לבאן

איימי לבאן

"הם הציתו לנו את הבית וראינו את הלהבות" - איימי לבאן מתארת את 7.10 בקיבוץ נירים

אלון דגן

אלון דגן

"משפחה שכאילו לא קרה להם כלום" - אלון דגן מספר על שבעה באוקטובר ביד מרדכי

קובי טרבלסי

קובי טרבלסי

"רואים ממש עשן שעולה, עשן שמלווה בלהבות" - קובי טרבלסי מספר על שבעה באוקטובר בשובה

חיים אוטמזגין

חיים אוטמזגין

"אתה לא חושב על כלום, אתה פשוט אוסף ואוסף ואוסף" - חיים אוטמזגין מזק"א מספר על הטיפול בגופות ב-7.10

מוטי שוב

מוטי שוב

"במסיבה פשוט היו אנשים יפים. כולם. צעירות, צעירים"- מוטי שוב מספר על שבעה באוקטובר בעוטף

נועם טל

נועם טל

"מחבלים שעוברים רכב רכב ועושים וידוא הריגה" - נועם טל מספר על המנוסה מפסטיבל הנובה

עזרו לנו להרחיב את מאגר העדויות

bottom of page