top of page

עדות

מירה אניש, סבידה באבי

מירה אניש, סבידה באבי

 |

ניר עוז

מירה אניש, סבידה באבי

עדות

מירה אניש, סבידה באבי

מירה אניש, סבידה באבי

|

ניר עוז

תקציר העדות

מירה אניש, סבידה באבי

״מירה, קומי! החזיקי את הדלת! זה לא הזמן לבכות!״ - סבידה באבי מספרת על
שבעה באוקטובר בניר עוז

“Meera, get up! No time to cry! Hold the door!” - Sabitha Baby recounts October 7 in Nir Oz

העדות המלאה

עדות

מירה אניש, סבידה באבי

מירה וסבידה, עובדות זרות מהודו, מטפלות ברחל המשותקת בכל גופה ומונשמת ובבעלה הסובל מאלצהיימר. בשבת בבוקר, עם הישמע אזעקות צבע אדום בתכיפות יוצאת דופן נכנסו ארבעתם לממ״ד. כחצי שעה אחר כך נכנסו המחבלים לדירה וניסו שוב ושוב לפרוץ לממ״ד. כל אותו הזמן הן היו בקשר טלפוני עם דלית, בתם של רחל ושמואל, שהזהירה אותן לא לפתוח את הדלת. במשך שעות נאבקו להחזיק את ידית הדלת ובמקביל המשיכו לטפל ברחל ובשמואל. בשעות הערב, לאחר שהגיעו חיילים לחלצם, הן גילו שהבית הרוס ותכולתו נבזזה. הן מאמינות בכל ליבן שניצלו בנס בזכות פרק התהילים שלחשו בעת שהחזיקו את ידית דלת הממ״ד.

Meera and Sabitha, caretakers from India, jointly attended to Rachel, a ventilator-dependent quadriplegic, and her husband, Shmuel, who has Alzheimer’s. Early Saturday morning, as the Red Color alarms sounded with unusual frequency, all four of them rushed to the safe room. Shortly after, terrorists stormed into the apartment, repeatedly attempting to break into the safe room. The entire time, they were on the phone with Dalit, the couple’s daughter, who warned them not to open the door. For hours, they struggled to hold the door handle while continuing to care for Rachel and Shmuel. Later that evening, after soldiers arrived to rescue them, they discovered the house had been destroyed and looted. Meera and Sabitha wholeheartedly believe they were miraculously saved by the chapter of Psalms they chanted over and over as they held the door of the safe room.

תאריך התיעוד:

2024-05-07

איפה התרחש האירוע:

ניר עוז

שם המתועד/ת:

מירה אניש, סבידה באבי

ארגון:

ללא

שפה:

אנגלית

צילום:

מיכה ליבנה

ראיון:

דורית עוז

עריכת וידאו:

אורנית ברקאי

עריכת תוכן:

אורנית ברקאי

עריכת קול:

-

אריזה:

נויה משרקי בושין

עריכת צבע:

-

קרדיט:

תאריך הראיון: 2024-05-07
צילום: מיכה ליבנה
ראיון: דורית עוז
עריכת וידאו: אורנית ברקאי
עריכת תוכן: אורנית ברקאי
אריזה: נויה משרקי בושין

מירה אניש, סבידה באבי

מדיה נוספת

עדויות נוספות

שגית אלמלח

שגית אלמלח

"זחלנו על הגחון לתוך הבית" - שגית אלמלח מספרת על 7 באוקטובר באופקים

ורד ליבשטיין

ורד ליבשטיין

"כתבתי לניצן: אבא נהרג, גם סבתא נהרגה" - ורד ליבשטיין מספרת על שבעה באוקטובר בכפר עזה

רות בן ואליד

רות בן ואליד

"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה

אתי שטרן

אתי שטרן

"בשבת בבוקר, התחלתי לקבל הודעות והבנתי שזה משהו אחר" - אתי שטרן מספרת על 7.10 בעין הבשור

אירית אפרתי

אירית אפרתי

"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10

ליהיא אברמוב

ליהיא אברמוב

"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע

דליה בהיר

דליה בהיר

"ישבנו במשך 30 שעות עם יריות בלתי פוסקות ודיבורים בערבית" - דליה בהיר מקיבוץ בארי

ֵהדר גלברד

ֵהדר גלברד

״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי

ערן ניסן

ערן ניסן

"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10

דיוד בר

דיוד בר

"כולנו בסכנה, אלו תחושות שלא עוברות" - דיוויד בר מספר על שבעה באוקטובר בעלומים

הלל אקוטונס

הלל אקוטונס

״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור

יוני קרוטנברג

יוני קרוטנברג

"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת

עזרו לנו להרחיב את מאגר העדויות

bottom of page