העדות המלאה
עדות
דביר בן זאב
דביר, פרמדיק במקצועו, משרת בתחנת מד"א ברהט. הוא היה בבית הוריו בצפון כשקיבל מידע ראשוני על הנעשה בדרום מקולגה שלו שהיה במשמרת. אביו לקח אותו לצומת בית קמה ומשם אסף אותו אמבולנס של תחנת רהט. הוא נסע עם צוותו למחנה אורים וחיכה לפצועים, אך הגיעו גופות בלבד, וקשישה, עם שני נכדים קטנים, שהתחבאה תשע שעות מתחת לקש עד שחולצה. בלילה נקרא דביר לטפל באדם עם כאבים בחזה שהסתבר ששני הוריו נרצחו מולו והוא נשאר ערירי. הוא פינה אותו לבית החולים, החזיק את ידו ובכה איתו כל הדרך. להיות בן משפחה לאדם הזה הוא בעיניו הדבר המשמעותי ביותר שעשה. להרגשתו, חבריו הפרמדיקים שנהרגו השיבו את כבוד האדם לנרצחים והוא מספר על גבורתם בקורסים שהוא מדריך.
איפה התרחש האירוע:
רחבי עוטף עזה
שם המתועד/ת:
דביר בן זאב
ארגון:
מד״א
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
