
העדות המלאה
עדות
חיים (סולו) שילה
חיים (סולו) שנולד בגרמניה ב-1925, הוא זקן חברי נירים ואחד ממייסדיו. הוא כבד שמיעה ולא שמע את האזעקות בשבת בבוקר עד שיומי, המטפלת הפיליפינית שלו, דחקה בו להיכנס לממ״ד. בבוקר התקשרה לסולו בתו רותי ואמרה שמשהו קורה ושיש חטופים והרוגים. בהמשך מטפלת אחרת הודיעה שבית השכן נשרף. יומי זוכרת בהתרגשות שפחדה מאוד והתפללה לעזרה. הם התבקשו לנעול את הדלתות ולא לצאת החוצה. יומי יצאה במהירות מהממ״ד לנעול את הבית, כשהבינה שסולו השאיר את דלת הבית פתוחה. הם נשארו בממ״ד עד שהורשו להתפנות בצוהרי יום ראשון. באוטובוס, בדרכם לבאר שבע, ראו מכוניות שרופות לצידי הדרך. ממקום שהותו הזמני בבית אבות בחברת ניצולים אחרים בני גילו, וכשיומי לצידו, סולו הצהיר שיחזור לנירים ברגע שהמלחמה תיגמר.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
חיים (סולו) שילה
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10













