העדות המלאה
עדות
חיים (סולו) שילה, חיים שילה
חיים (סולו) שנולד בגרמניה ב-1925, הוא זקן חברי נירים ואחד ממייסדיו. הוא כבד שמיעה ולא שמע את האזעקות בשבת בבוקר עד שיומי, המטפלת הפיליפינית שלו, דחקה בו להיכנס לממ״ד. בבוקר התקשרה לסולו בתו רותי ואמרה שמשהו קורה, ושיש חטופים והרוגים. בהמשך מטפלת אחרת הודיעה שבית השכן נשרף. יומי זוכרת בהתרגשות שפחדה מאוד והתפללה לעזרה. הם התבקשו לנעול את הדלתות ולא לצאת החוצה. יומי יצאה במהירות מהממ״ד לנעול את הבית, כשהבינה שסולו השאיר את דלת הבית פתוחה. הם נשארו בממ״ד עד שהורשו להתפנות בצוהרי יום ראשון. באוטובוס, בדרכם לבאר שבע, ראו מכוניות שרופות לצידי הדרך. ממקום שהותו הזמני בבית אבות בחברת ניצולים אחרים בני גילו, וכשיומי לצידו, סולו הצהיר שיחזור לנירים ברגע שהמלחמה תיגמר.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
חיים (סולו) שילה, חיים שילה
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 2024-01-29
צילום: סלעית בשן
ראיון: שירי צור
עריכת וידאו: אורנית ברקאי
עריכת תוכן: אורנית ברקאי
אריזה: כרמל אילני
מדיה נוספת
צוהאן כהן
צוהאן כהן על 7.10 ברעים: ”בתוך הבית ממש זרם חזק, ואני אומרת לעצמי עכשיו המים האלה מצילים אותי.“
ציפורה (ציפה) רובין
"התחלתי את חיי בשואה ובגיל שמונים נפלה עליי עוד שואה"- ציפה רובין מספרת על השבעה באוקטובר בניר עוז
קרן בן שלום
"יש לי פה ילדה. יש לנו מחבלים בבית"- קרן בן שלום מתארת את שעות האימה בקיבוץ עין השלושה ב-7.10
רוני מאירוביץ סלע
"אף ילד שהוא לא שלך ימות במשמרת שלך” – רוני מאירוביץ-סלע מנחל עוז, נזכרת בשבת השחורה
רועי רביבו
"הבנתי שהולכים להגיע עוד מחבלים": רועי רביבו מנחל עוז מתאר כיצד שמר על משפחתו וביתו מפני המחבלים
ריקי גרינטק
"איבדתי חצי מהשכנים שלי וזה הכאב הכי גדול"- ריקי גרינטק מספרת על השבעה באוקטובר בכפר עזה.
