העדות המלאה
עדות
חרידה וליאור קליימן
חרידה הגיעה בצעירותה כמתנדבת לקיבוץ חולית, שם הכירה את ליאור בן הקיבוץ. הם התחתנו והמשיכו לגור בקיבוץ עם שני ילדיהם המתבגרים. בשבת בבוקר הם התעוררו לקול האזעקות. כשחרידה יצאה לרגע מהממ"ד, היא שמעה קולות בערבית ויריות, וראתה מחבלים פורצים לבית השכן. באותו הרגע החליטו חרידה וליאור לעלות כולם לעליית הגג כדי שהמחבלים יחשבו שאין איש בבית. הם הסתתרו שם במשך 11 שעות, רוב הזמן בשוכבם על רצפת הגג, לעיתים כשההורים מגנים בגופם על הילדים. במשך שעות רבות היה ברשותם בקבוק מים אחד לארבעתם. לאורך כל אותו יום קיבלו הודעות מהווטסאפ של הקיבוץ על המתרחש, והבינו בהדרגה כי יש בקיבוץ הרוגים, חטופים ופצועים. הם גם שמעו לסירוגין צעקות בערבית, יריות, פיצוצים ותנועת רכבים. הם הקפידו לא לומר לאף אחד שהם בעליית הגג, למקרה שהמחבלים ישתלטו על טלפונים של חברי הקיבוץ. בשלב מסוים שמעו פיצוץ ענק וזכוכיות מתנפצות. לאחר כ-10 שעות ירד ליאור לקומת הקרקע כדי להביא עוד מים וקצת אוכל. כשעה מאוחר יותר הגיעו לביתם חיילים כדי לפנותם.
איפה התרחש האירוע:
חולית
שם המתועד/ת:
חרידה וליאור קליימן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 4.11.2023
ראיון ועריכת וידאו: ענת צום אילון
צילום: יעל שחר
עריכת תוכן: שרית ברונשטיין
מדיה נוספת
שגית לוי גלפרב
”הוא אמר לי: מי שיישאר פה ימות. עכשיו צריך לפנות את כולם“ – שגית לוי גלפרב על 7.10 בארז
מיכל בן-שטרית רהב
"אני אומרת ללי: אנחנו נלחמים עד הכדור האחרון" - מיכל רהב מספרת על שבעה באוקטובר בנירים
רפי [רפאל] בביאן
"כרזתי לרכבים שאנחנו מוקפים במחבלים וניסע מזרחה דרך הפרדסים" - רפי רפאל בביאן על 7.10 בעוטף עזה.
ירון חמיאס
"בשנייה שנפלתי הוא שאל אותי איך אני, אמרתי לו שאני מת" ירון חמיאס מספר על שבעה באוקטובר בכפר עזה
