
העדות המלאה
עדות
חרידה וליאור קליימן
חרידה הגיעה בצעירותה כמתנדבת לקיבוץ חולית, שם הכירה את ליאור בן הקיבוץ. הם התחתנו והמשיכו לגור בקיבוץ עם שני ילדיהם המתבגרים. בשבת בבוקר הם התעוררו לקול האזעקות. כשחרידה יצאה לרגע מהממ"ד, היא שמעה קולות בערבית ויריות, וראתה מחבלים פורצים לבית השכן. באותו הרגע החליטו חרידה וליאור לעלות כולם לעליית הגג כדי שהמחבלים יחשבו שאין איש בבית. הם הסתתרו שם במשך 11 שעות, רוב הזמן בשוכבם על רצפת הגג, לעיתים כשההורים מגנים בגופם על הילדים. במשך שעות רבות היה ברשותם בקבוק מים אחד לארבעתם. לאורך כל אותו יום קיבלו הודעות מהווטסאפ של הקיבוץ על המתרחש, והבינו בהדרגה כי יש בקיבוץ הרוגים, חטופים ופצועים. הם גם שמעו לסירוגין צעקות בערבית, יריות, פיצוצים ותנועת רכבים. הם הקפידו לא לומר לאף אחד שהם בעליית הגג, למקרה שהמחבלים ישתלטו על טלפונים של חברי הקיבוץ. בשלב מסוים שמעו פיצוץ ענק וזכוכיות מתנפצות. לאחר כ-10 שעות ירד ליאור לקומת הקרקע כדי להביא עוד מים וקצת אוכל. כשעה מאוחר יותר הגיעו לביתם חיילים כדי לפנותם.
איפה התרחש האירוע:
חולית
שם המתועד/ת:
חרידה וליאור קליימן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 4.11.2023
ראיון ועריכת וידאו: ענת צום אילון
צילום: יעל שחר
עריכת תוכן: שרית ברונשטיין

מדיה נוספת
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, ח לק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10
דוידי בן ציון
"מאוד סוריאליסטי – גופות, צבע אדום, האמר פתוח, גשם" - דוידי בן ציון מספר על הלחימה בכפר עזה
עדי פרי
"ידעתי שאני בסכנת חיים אבל הייתה לי הרגשה שאני בהשגחה"- עדי פרי מספרת על שבעה באוקטובר בעין השלושה













