
העדות המלאה
עדות
נילי סלנט, בנימין סלנט
נילי ובנימין סלנט, חברי קיבוץ סעד, פיתחו חוסן בילדותם: נילי שרדה את השואה כילדה קטנה ובנימין לחם כנער במלחמת השחרור. שבת בבוקר התעוררו מרעש הטילים ששוגרו. הם אמנם היו רגילי ם לצבע אדום, אבל לא לכמות כזו של טילים. הם הבינו שהם צריכים להיכנס לממ״ד, אך הממ״ד רחוק ולא נוח, והם מתקשים להגיע אליו במהירות. לכן הם נשארו בסלון, ופתחו טלוויזיה למרות השבת. כך גילו מה מתרחש, אם כי עדיין לא הבינו עד הסוף את ההיקף ואת עוצמת התקיפה. למחרת התפנו בעזרת מתנדבים לצימר של בתם שבגוש עציון, שם שהו חצי שנה עד שהחליטו לשוב לביתם.
איפה התרחש האירוע:
סעד
שם המתועד/ת:
נילי סלנט, בנימין סלנט
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10













