
העדות המלאה
עדות
נורית גודמן
נורית ודני, בעלה, הלינו את נכדתם בת השנתיים בביתם. סביב 6:30 למשמע כיפת ברזל, הם נכנסו עם הנכדה לממ"ד והחלו להתעדכן על הנעשה בקיבוץ. בנם התקשר מארה"ב כל כמה דקות. נורית אמרה לנכדתה שיש ברקים ורעמים ולכן אסור לצאת והנכדה שמרה על שקט. מחבלים נכנסו לביתם כמה פעמים והם התכוננו לגרוע מכל, אך דלת הממ"ד שלהם הוחזקה בשרשרת ולכן לא הצליחו לפרוץ אותו. בתם ובנם מתל אביב עדכנו אותם על הקורה באזור והתעדכנו על מצבה. סביב השעה 17:00 הגיעו חיילים לקיבוץ, אך רק בחצות הם פונו לבית הילדים. ביום שני בבוקר פונו לאילת עם בתם והנכדות, שגרים בקצה השני של הקיבוץ וניצלו בזכות טנקים שהגיעו לאזור. כיום הם מפונים לאשלים ואינם יודעים אם יחזרו לניר יצחק.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
נורית גודמן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10













