העדות המלאה
עדות
עומרי וייזמן
כשהחלו האזעקות המחשבה הראשונה של עומרי הייתה שזו תקלה, אבל היירוטים הבהירו לו שהאירוע חריג. הוא החליט להוציא את אשתו ושני ילדיו מן הקיבוץ לבית הוריה, כדי שהוא יוכל להתפנות לתפקידו כחבלן משטרה. בדרכם לשער הקיבוץ התקשר אחד החברים להזהיר אותו שלא להתקרב לשער. כעבור זמן מה הם ניסו שוב לצאת, אך בדרכם ראו זכוכיות על הכביש, מכוניות על אי תנועה, אנשים עם נשקים, ולכן החליטו לחזור לקיבוץ. בשלב הזה כבר החלו להצטבר דיווחים. המשפחה הסתגרה בממ"ד, בעוד עומרי צופה על דלת הבית, חמוש באקדח. לקראת הצוהריים נקרא עומרי להצטרף ליחידה שלו ולהתחיל בעבודה הקשה של הסרת סכנות כמו מטענים ורקטות שלא התפוצצו. אולם הקשה מכול היה הטיפול בגופות לאורך הכביש ופינוי החללים מתחנת המשטרה בשדרות. המראות הקשים אינם עוזבים אותו.
איפה התרחש האירוע:
גבים
שם המתועד/ת:
עומרי וייזמן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים ו ערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
