
העדות המלאה
עדות
אורנה כהן
אורנה, ילידת הקיבוץ, גרה עם שמוליק, בעלה, קרוב לגדר הגבול. הפחד מחדירת מחבלים זכור לה עוד מימי הפדאיון. בשבת בבוקר שמעו התרעת צבע אדום וירי. שמוליק שמע יריות משער הקיבוץ. מצפייה בטלוויזיה הבינה שמשהו נוראי מתחולל מסביבם, אך התקשתה לעכל שזה קורה אצלם. מכרים מבארי דיווחו על המתרחש שם. במערכת ההתרעה הופיעו הודעות על גורמים עוינים שנכנסו לניר יצחק ויש נפגעים. אורנה הרגישה שכל מה שפחדה ממנו קורה, וחרדה לאביה הקשיש ולבתה שמתגוררים בקיבוץ, ולנכדתה שמשרתת באזור. במשך שעות שהו בממ"ד, כשבעלה מחזיק בידיו שני סכינים. לקראת אחר הצהרים הודיעו שמגיעה יחידת לוט"ר, אך רק בלילה כינסו את כולם במקום מרכזי ומשם הוסעו למלון באילת. אחרי תקופה עברו לקיבוץ איילות שם החלה ליצור, יחד עם אחרים, את כלניות הקרמיקה שמסמלות את דרום אדום. אורנה רוצה לחזור לקיבוץ ולבית.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
אורנה כהן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10













