
העדות המלאה
עדות
סיגל רוטשטיין פרוסט
בשבת בבוקר, שי הבן הצעיר ישן בממ"ד וסיגל ואייל הצטרפו אליו. שני ילדיהם הגדולים נשארו בליל שישי אצל המשפחה בקיבוץ סופה. אייל, חבר כיתת הכוננות, התארגן ליציאה והציע לסיגל לעבור לממ"ד של החברים שלהם. סיגל עברה אליהם וב-9:30 אייל חזר, עצבני ודרוך ולא תיקשר עם סיגל. כשנדמה היה להם שמחבלים מתקרבים הם שמרו על שקט. שי היה חסר שקט וסיגל נאלצה לשים את ידה על פיו על מנת להשתיקו והרגישה כמו בשואה. אחותה כתבה בקבוצה שמחבלים נכנסו לביתם. זה היה רגע קשה מנשוא. לקראת ערב, הוחלט לפנות את חברי הקיבוץ לגנים הממוגנים. סיגל פגשה את הוריה ואת אחיותיה ושמעה מהחברים מה אירע בקיבוץ ועל חברם, טל חיימי, שהיה עם אייל בכיתת הכוננות, ובדיעבד התברר שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה. למחרת בערב יצאו במכוניתם לכיוון אילת, שם נפגשו על ילדיהם הגדולים.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
סיגל רוטשטיין פרוסט
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10













