top of page

עדות

שני אפרים

שני אפרים

 |

נירים

עדות

שני אפרים

שני אפרים

|

נירים

העדות המלאה

עדות

שני אפרים

שני אפרים, חברה ותיקה בנירים, עבדה בגנים בניר עוז, ושירתה במשך שנים כחלק מכיתת הכוננות. לאחר חגיגות חג המשק, הלכה לביתה והתעוררה לאזעקות צבע אדום. שני שמעה קולות בערבית, יריות וקולות נפץ חזקים אך היא היתה שאננה. היא לא היתה חשבה שהמחבלים יכולים לפרוץ לבתים. לאחר שתים עשרה שעות בממ"ד, פונתה עם החברים למועדון. במדרכה ליד הבית שכב הרוג חברה הטוב רועי פופלוול. במועדון החלה להבין את עוצמת האירועים, כמו פריצת המחבלים לבית אחיה ומשפחתו. בעת השהות באילת, שני המעשית והיעילה סייעה לבאי המלון, ואף השתלבה בקונדיטוריה שם. הקהילה עברה לבאר שבע ומשם שני חזרה לנירים, כי על חבל ארץ לא מוותרים. אנו החזקים שניצחנו את החמאס בכך ששבנו הביתה. תפקידנו לתת כוח למשפחות החטופים, ולהביט קדימה לעתיד.

איפה התרחש האירוע:

נירים

שם המתועד/ת:

שני אפרים

ארגון:

ללא

שפה:

עברית

קרדיט:

מדיה נוספת

עדויות נוספות

דרורית וייס

"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד

שגית אלמלח

"זחלנו על הגחון לתוך הבית" - שגית אלמלח מספרת על 7 באוקטובר באופקים

ורד ליבשטיין

"כתבתי לניצן: אבא נהרג, גם סבתא נהרגה" - ורד ליבשטיין מספרת על שבעה באוקטובר בכפר עזה

רות בן ואליד

"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה

אתי שטרן

"בשבת בבוקר, התחלתי לקבל הודעות והבנתי שזה משהו אחר" - אתי שטרן מספרת על 7.10 בעין הבשור

אירית אפרתי

"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10

ליהיא אברמוב

"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע

דליה בהיר

"ישבנו במשך 30 שעות עם יריות בלתי פוסקות ודיבורים בערבית" - דליה בהיר מקיבוץ בארי

ֵהדר גלברד

״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי

ערן ניסן

"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10

דיוד בר

"כולנו בסכנה, אלו תחושות שלא עוברות" - דיוויד בר מספר על שבעה באוקטובר בעלומים

הלל אקוטונס

״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור

עזרו לנו להרחיב את מאגר העדויות

bottom of page