העדות המלאה
עדות
שני אפרים
שני אפרים, חברה ותיקה בנירים, עבדה בגנים בניר עוז, ושירתה במשך שנים כחלק מכיתת הכוננות. לאחר חגיגות חג המשק, הלכה לביתה והתעוררה לאזעקות צבע אדום. שני שמעה קולות בערבית, יריות וקולות נפץ חזקים אך היא היתה שאננה. היא לא היתה חשבה שהמחבלים יכולים לפרוץ לבתים. לאחר שתים עשרה שעות בממ"ד, פונתה עם החברים למועדון. במדרכה ליד הבית שכב הרוג חברה הטוב רועי פופלוול. במועדון החלה להבין את עוצמת האירועים, כמו פריצת המחבלים לבית אחיה ומשפחתו. בעת השהות באילת, שני המעשית והיעילה סייעה לבאי המלון, ואף השתלבה בקונדיטוריה שם. הקהילה עברה לבאר שבע ומשם שני חזרה לנירים, כי על חבל ארץ לא מוותרים. אנו החזקים שניצחנו את החמאס בכך ששבנו הביתה. תפקידנו לתת כוח למשפחות החטופים, ולהביט קדימה לעתיד.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
שני אפרים
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
