
העדות המלאה
עדות
סילביה עידה
סילביה עלתה בגיל שלוש מאורוגואי לניר יצחק, שם הכירה את דוד שהגיע דרך עליית הנוער. הם בנו את ביתם בקיבוץ. דוד מנהל את המוסך וסילביה מורה לכימיה בבית הספר. ארבעת ילדיהם וכל הנכדים גרים בקיבוץ. בחגים הצטלמו כולם בסוכה. עם תחילת האזעקות מיהרו לממ"ד, המוסתר בתוך חדר הארונות. דוד הסיר את הידיות מהדלת של הממ"ד. מחבלים חדרו לבית, ירו, שברו, הפכו וצעקו. במשך שעות מחבלים הסתובבו בבית. סילביה ודוד התכתבו עם הילדים. בערב הגיעו החיילים, בדקו את הבית ונתנו להם חמש דקות התארגנות. בזמן הזה סילביה צילמה את ההרס. במהרה חזרו לשבת עוד שעות בממ"ד עד הפינוי הסופי לבית הילדים בלילה. שם פגשו את הילדים והנכדים. למחרת התפנו לקרובי משפחה במרכז. סילביה וילדיה איבדו חברות וחברים רבים מבית הספר ומהקיבוצים.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
סילביה עידה
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10













