
העדות המלאה
עדות
סוזנה סלע
סוזנה ומשה סלע הסתגרו בממ"ד ולא יצאו ממנו אפילו לרגע, עד אחרי הצהרים. הם חששו אפילו לדבר זה עם זה, משום שקולות המלחמה היו ממש מעבר לקיר ביתם. כבר בבוקר הופעל "נוהל מניפה", ודרכו סוזנה למדה על המתחולל בקיבוץ. בערב חברו לקהילה בבתי הילדים ושם ישנו. כשהוחלט בקיבוץ על פינוי לאילת הם בחרו לעבור לבתם בנבטים, לטיפול במחלת הסרטן של משה. סוזנה מלאת הודיה והתפעלות מהעזרה שהושיטו להם זרים גמורים לאורך חודשים ארוכים, במילוי צרכיהם הפיזיים: החל בבגדים ומזון, דרך הסעה לבית החולים וממנו וכלה במגורים וריהוט. הניתוק מהבית, מהגינה המפוארת ומן הקהילה הכביד, אך הטיפולים במשה היו הכרחיים. הם מיצו את התקופה של הניתוק ככל יכולתם, אך משה נפטר בדצמבר 2024. "הוא קרבן של ה-7 באוקטובר", אומרת סוזנה.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
סוזנה סלע
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10













