העדות המלאה
עדות
סוזי רוסק אושרוב
כשהחלו מטחי היריות נשמעה סוזי לקריאות שכנה להיכנס לממ״ד ולא לצאת. היא התחבאה בתוך שטיח מגולגל שעמד בפינת החדר. על המיטה הערימה את תכולת הארון – מגבות ושמיכות על מנת ליצור לה מחבוא בטוח. במשך יומיים וחצי שהתה סוזי חבויה בשטיח, מצוידת בבקבוק מים ובמבה. כשהגיעו החיילים לבדוק את ביתה, הם היו צריכים לשכנע אותה שאמנם באו להציל אותה. בימים הראשונים פונתה סוזי לנתניה ואחרכך לדן אכדיה בהרצליה עם הקהילה. מאז השבת השחורה מתמודדת סוזי עם ההשלכות ארוכות הטווח של הטראומה. סוזי, דור שני לשואה, מכירה היטב את זוועות השואה מסיפורי האם, ולא יכולה להימנע מלקשור בין האירועים. לישראל הגיעו הוריה על מנת שתהייה לה מולדת, פספורט, דגל ובטחון, אך התחושה הבטוחה נפגעה מאוד. סוזי, ציירת וכותבת, המשיכה ליצור כל התקופה אך תחושת הבדידות שהיא חווה התעצמה. היא מקווה שעם הזמן תוכל לחזור ביתר שאת למעשה האמנות שהיה מרכז חייה.
איפה התרחש האירוע:
מפלסים
שם המתועד/ת:
סוזי רוסק אושרוב
ארגון:
ארגון אזרחי
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
אולסיה ישראלוב זרזקו, אלכס זרזקו
" באותה שבת זה היה מאה אחוז גיהינום"- אלכס ואליסיה זרזקו מספרים על שבעה באוקטובר בעין השלושה
אריאל מאיר סאסי
"ואז היא אומרת לי, יש לי מחבלים מאחורי הדלת, החמ"ל נפל"- מצטט אריאל מאיר סאסי את השיחה עם נחל עוז
חיליק וינשטיין, תמירה מור
קורה כאן משהו חריג ואין מצב שלא יגיע כוח שיתמודד עם האירוע - חיליק וינשטיין ותמירה מור על 7.10 בסופה
שגית לוי גלפרב
”הוא אמר לי: מי שיישאר פה ימות. עכשיו צריך לפנות את כולם“ – שגית לוי גלפרב על 7.10 בארז
קובי וולף
"קיויתי רק שלא ירו RPG לכיוון שלנו כי אז אנחנו בצרה" - קובי וולף, עיתונאי, על תיעוד 7.10 ברחבי עוטף
מיכל בן-שטרית רהב
"אני אומרת ללי: אנחנו נלחמים עד הכדור האחרון" - מיכל רהב מספרת על שבעה באוקטובר בנירים
