העדות המלאה
עדות
סוזי רוסק אושרוב
כשהחלו מטחי היריות נשמעה סוזי לקריאות שכנה להיכנס לממ״ד ולא לצאת. היא התחבאה בתוך שטיח מגולגל שעמד בפינת החדר. על המיטה הערימה את תכולת הארון – מגבות ושמיכות על מנת ליצור לה מחבוא בטוח. במשך יומיים וחצי שהתה סוזי חבויה בשטיח, מצוידת בבקבוק מים ובמבה. כשהגיעו החיילים לבדוק את ביתה, הם היו צריכים לשכנע אותה שאמנם באו להציל אותה. בימים הראשונים פונתה סוזי לנתניה ואחרכך לדן אכדיה בהרצליה עם הקהילה. מאז השבת השחורה מתמודדת סוזי עם ההשלכות ארוכות הטווח של הטראומה. סוזי, דור שני לשואה, מכירה היטב את זוועות השואה מסיפורי האם, ולא יכולה להימנע מלקשור בין האירועים. לישראל הגיעו הוריה על מנת שתהייה לה מולדת, פספורט, דגל ובטחון, אך התחושה הבטוחה נפגעה מאוד. סוזי, ציירת וכותבת, המשיכה ליצור כל התקופה אך תחושת הבדידות שהיא חווה התעצמה. היא מקווה שעם הזמן תוכל לחזור ביתר שאת למעשה האמנות שהיה מרכז חייה.
איפה התרחש האירוע:
מפלסים
שם המתועד/ת:
סוזי רוסק אושרוב
ארגון:
ארגון אזרחי
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים ו ערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
