
העדות המלאה
עדות
תמה חלפין חפץ
תמה נולדה וגדלה בנירים ועזבה אחרי הצבא. הוריה, אחיה וסבתה גרים בקיבוץ. בשישה באוקטובר הגיעה עם שניים מילדיה, תאומים בני שתים עשרה. בלילה הייתה כל המשפחה מפוזרת בין ארבעה בתים בקיבוץ. תמה ישנה בממ"ד ולכן אזעקת צבע אדום בשבת בבוקר לא הלחיצה אותה. כשהתחילו להישמע יריות הם היו שלושה בממ"ד והבינו שיש מחבלים בקיבוץ אבל לא בכל העוטף. היו בטוחים שהצבא הגיע. בשעות האלה עוד לא היו ידיעות בחדשות ורק בשבע וחצי ראתה את תמונת הטנדרים בשדרות שהסתנכרנה עם ההודעות שהתחילו להגיע מניר עוז ומנילי, חברתה הטובה מבארי. רק יותר מאוחר התקשרה אימא שלה, שאצלה היו הילדים, ואמרה שאבא שלה, שעמד עם נשק מחוץ לממ"ד, ראה שמחבלים לוקחים את חנה פרי. הייתה הרגשת חוסר אונים. רק בצהרים הגיע הצבא ורק אחר הצהרים אפשרו להם לצאת מהממ"ד למועדון. התחושה במועדון הייתה של מחנה פליטים. רק בתשעה באוקטובר הצבא אפשר לצאת מהקיבוץ. ההורים שלה ואחיה חזרו לקיבוץ מיד כשהתאפשר.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
תמה חלפין חפץ
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10













