תקציר העדות
״עוד 15 שנים ישכחו אז מה אני רוצה שבגיל 80 יחטפו אותי לעזה?״ רעות רוט-קסנטיני, מספרת על 7.10 במגן
העדות המלאה
עדות
רעות רוט-קסנטיני
רעות, תושבת מגן, לא התרגשה מההרעשה בשבת בבוקר, והופתעה כשבעלה נדב, חבר בכיתת הכוננות, הודיע לה שהוא יוצא אל חבריו מכיתת הכוננות. רעות הסתגרה בממ״ד עם שלושת הילדים. מאחר שעדיין לא ידעה אז שדלת הממ״ד נפתחת מבחוץ, היא יכלה לומר להם ש״פה אנחנו בטוחים״. שעות ספורות לאחר מכן, קיבלה הודעה שנדב נפצע והועבר לבית החולים. היא המשיכה לתפקד באופן מלא כל אותה יממה ועד הפינוי למחרת, תוך כדי התקף חרדה חריף, ולאחר שהבינה כי כדי לתפקד, עליה להתעלם מההודעות שהיא מקבלת ולהעבירן לארכיון. בבוקר יום שני, עם קבלת האישור להתפנות, כיסתה את חלונות הרכב האחוריים במגבות, וציוותה על ילדיה להביט רק בטאבלטים. במהלך הנהיגה קלטו עיניה בניגוד לרצונה את המראות המחרידים לצדי הדרך. רק כשהגיעו למקום מבטחים, ולאחר שפתחה את ארכיון ההודעות, התחלפה תחושת ההקלה הרגעית בהבנה של גודל האסון. רעות משוכנעת שעם הזמן ההלם יישכח, אבל היא עצמה אינה מוכנה לחזור ליישוב ולקחת את הסיכון להיחטף לעזה בגיל 80.
תאריך התיעוד:
13.02.2024
איפה התרחש האירוע:
מגן
שם המתועד/ת:
רעות רוט-קסנטיני
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
דניאל גרשון
ראיון:
אורה מימון פילבסקי
עריכת וידאו:
אורה מימון פילבסקי
עריכת תוכן:
עלמה שרון
עריכת קול:
-
אריזה:
-
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך הראיון: 13.02.2024
צילום: דניאל גרשון
ראיון: אורה מימון פילבסקי
עריכת וידאו: אורה מימון פילבסקי
עריכת תוכן: עלמה שרון
מדיה נוספת
סיו (יוסי) שצקי, מיכל אברהמי שצקי
"שמענו יריות של נשק חי ולא ידענו מי יורה על מי" - מיכל וסיו (יוסי) שצקי מתארים את 7.10 בקיבוץ מגן
גלית נחמיאס
זה הדבר הכי נורא לראות את הבן שלי מת, ירוי , לא זז"- גלית נחמיאס על מות בנה שנפל בקרב במושב ישע
מינה בראלי
"אני רואה את השמיים אדומים שחורים כמו מופע לייזר של זיקוקים" - מינה בראלי מספרת על 7.10 בעין הבשור
דוד (דתו) שרעבי
״באותו רגע השלמתי עם זה, שאני אמות עם המחבלים״ - דוד (דתו) שרעבי על 7.10 בשכונת דור צעיר בכפר עזה.
