"אמרתי לעצמי, יש מישהו בחמ"ל, יש מישהו בצבא, יש פה מישהו" – טל סמבן מספר על 7.10 בכיסופים

”המוטו שלי היה, לפחות נמות ביחד“ – ליאן סגל מספרת על 7 באוקטובר בכיסופים

אמרתי לו, "ירו בבעלי, צריך ללכת לשם לחלץ אותו. בואו אני אראה לכם“ – לימור הבדלה על 7.10 בכיסופים

’’היה לי בראש זה שהם שיכנסו ימחשמם האלה, ויאנסו את הבנות’’ –רשל סניג על 7 באוקטובר בכיסופים.

״כבשו אותנו. שמענו את הבומים, שומעים את היריות. אתה מבין שיש פה מלחמה״-אלעד גילאור על 7.10 בכיסופים

״בצבא אמרו לו: יש מחבלים. אתם לבד. צאו החוצה להילחם״ - קרן אשר מספרת על שבעה באוקטובר בקיבוץ כיסופים

"הילדים שלי ניצולים? אני ניצולה? זה לא אני. כאילו אני רואה את זה מהצד" - שושי שקד על 7.10 בכיסופים.

"זה סטרס, זה לחץ פנימי, ובאיזה שהוא שלב איבוד תקווה" - דניאל דמיטריינקו מספר על 7.10 בכיסופים

"את הקריעה קרעתי בליבי הרבה זמן" – דני גרקוביץ מספר על 7 באוקטובר בקיבוץ כיסופים

"פשוט הרגשתי שאפילו לנשום אי אפשר" מספרת מזל חסון מכיסופים על 21 שעות בממ"ד

"I couldn't live if my employer was dead and I'm alive" – איירין רפואלה מספרת על 7.10 בכיסופים

"מה זאת אומרת לקחו? ומה זה רצחו? מה זה שרפו? מה קרה שם בכלל?"

"יש את השעות של לחימה שהן שעות קשוחות, אבל יש את היום שאחרי שזה הרבה-הרבה יותר קשוח"

"ירי ופיצוצים בחוץ. ניסו לפוצץ לנו את הדלת של הממ"ד״ - רחל, סיוון ועמית סגל מספרות על ה-7.10 בכיסופים

"שמעתי את המלחמה בחוץ, קיבלתי קריאות כל הקיבוץ שרץ מחבלים."